מדריכים

לא היה לי שום ניסיון בטרקים, ורבע ממשקל הגוף שלי על הגב. שלושה שבועות להפסיק לסבול, שמונה להיות חזק.

הכול יחד עלה 24,239 ש״ח. הנה כל שורה, כולל אלה שפחות נעים להודות בהן.

מזון בשווייץ יקר ב‑56% מהממוצע האירופי ובשר שם כפול מאיטליה. הנה מה שזה עושה לתקציב הליכה, ושלוש הבחירות שמזיזות אותו יותר מהמדינה.

שעות פתיחה, אורך העונה, מיטות שלא מובטחות, והכרטיס האחד שלא היה לי ושהיה צריך להיות.

אחד־עשר לילות בפנים, שלושים ושמונה עם שק שינה ומזרון בלבד, והשאר באוהל שוויתרתי עליו מוקדם.

מה זה refuge, rifugio, Hütte ו‑koča באמת — מה מקבלים, מה חייבים להביא, כמה זה עולה לפי מדינה, והכרטיס שמחזיר את עצמו בלילה השלישי.

שמונה מדינות, שמונה תשובות שונות — והמילה “ביוואק” עצמה אומרת משהו אחר בשלוש מהן.

יש מים בכל מקום במסלול הזה. לא כולם ראויים לשתייה, וזו כל הנקודה של הפילטר.

T1 עד T6 הוא כלי בטיחות, לא דעה. הסימונים משתנים בכל גבול. וביום שהכי צריך את המפה אי אפשר להוציא את הטלפון.

כמה לסחוב, מה באמת מתבשל מהר, ולמה ארוחת הצהריים בביקתה שווה כל יורו.

ה־Via Alpina, הקו האדום, דרך שמונה מדינות — ואיך עשרה שבועות של זה נראים במספרים.

מקלות, שק שינה, מזרון, כרית, והדבר האחד שלא הייתי קונה שוב — התיק.

שני סטים של בגדים, טעות אחת גדולה עם הפונצ'ו, והבד שסגר את השפשפות.

מצלמה כבדה מדי, עדשה שהייתי משאיר, מיקרופון שלא פתחתי — ודבר אחד שהייתי קונה שוב.

התחלנו שלושה וסיימתי לבד. שיחה אחת שעשינו לפני הטיסה היא מה שהפך את שתי העזיבות לבסדר.

חמישה מוסדות ממשלתיים, סולם קורסים קבוע, ומחירים לזרים שנעים בין 644 ל־1,289 דולר. מה הקורס הבסיסי באמת, ומה הייתי אומר לישראלי ששוקל אותו.

מ־Open Water ועד Rescue — הדרישות מספר התקנים של SSI עצמו, לא ממה שכתוב בעמוד המכירה של מרכז צלילה.

40 צלילות כדי להתחיל, 60 כדי לקבל את התעודה — והפער הזה מסביר איך כל הקורס בנוי.