מה לבשתי, שלושה חודשים

התלבטתי המון לפני המסע אם לקחת טרמי. לא הייתי צריך. השכבות החמות. עליונית שהייתי שם מעל החולצה בלילה, ומעליה מעיל נוצות דק שמתכווץ לגודל כמעט אפסי. זה אחד הדברים הכי מחממים שיש לי, ושניהם ביחד פתרו לי את כל עניין הקור בלילות. חולצות. שתיים, שתיהן ארוכות. הלכתי עם בגדים ארוכים כל הזמן, גם כשהיה ממש חם — היו לי מכנסיים מתפרקים שיכולתי להוריד מהם את הרגליים, אבל בחולצות תמיד רציתי שרוולים ארוכים כדי להישרף בידיים כמה שפחות. הן מתאווררות טוב ונוחות מספיק שרוב הזמן הן מרגישות כמו קצרות. מכנסיים. שני זוגות מתפרקים, אחד גמיש וקצת יותר חם שלבשתי במזג אוויר קר יותר, ואחד קליל יותר. שניהם נקרעו בדיוק באותו מקום, וזה משהו שאפשר לתפור. תחתונים. התחלתי עם בוקסר אחד וטייץ, והבוקסר עשה לי מלא שפשפות. איפשהו באמצע נפטרתי ממנו ועברתי לטייץ מבד מרינו, שכמה אנשים במסלול המליצו לי עליו. טייץ מרינו ארוך לא עשה לי שפשפות בכלל, ואני בן אדם שסובל מזה בדרך כלל. גרביים. התחלתי עם שני זוגות גרבי טיולים רגילים שהיו לי בבית. הם נקרעו מהר ועשו לי הרבה נזק ברגליים. קניתי בדרך שני זוגות מרינו וסיימתי איתם את המסע — הם הגנו לי על העקבים, מתאווררים ומתייבשים מהר. סחבתי גם שני זוגות תרמיים שהשתמשתי בהם אולי לילה או שניים. לרוב לא צריך אותם, אבל עדיין שמחתי שיש לי זוג נקי להחליף אליו. כובע צמר, קסקט, ובאף. כובע צמר שיש לי כבר שנים. קסקט סטנדרטי. ובאף, שהייתי שם בעיקר בימים בלי שמש, על הראש או על הצוואר כשנהיה קר — ובלילה אפשר למשוך אותו על העיניים. כפפות. Sealskinz, נגד מים, עם כיסוי מלא לידיים. אם אתה שם כפפות שם זה כי הגשם חזק, אז נגד מים זו כל הנקודה. הן שמרו לי על החום בידיים כדי שלא יקפאו. וציוד הגשם, שבו טעיתי. התחלתי עם פונצ'ו ולא אהבתי אותו בכלל — עדיין הרגשתי רטוב לגמרי, והמכנסיים שלי היו רטובים כל הזמן. איפשהו באמצע, כשהתחילו הגשמים החזקים, הגעתי לעיר וקניתי חליפת גשם אמיתית של Salewa, ז'קט ומכנס. כלום לא נכנס. עם החליפה לא הרגשתי בכלל שיורד גשם. היא גם ממש מחממת, ומגנה מרוח מספיק כדי להחליף מעיל. היא הצילה אותי שוב ושוב בקטע האחרון, וזו ההחלטה הכי טובה שקיבלתי לגבי ציוד בכל המסע.