מסע במזרח אפריקה

01טיולים וטבע

קילימנג'רו, ספארי, וזמן איים בטנזניה, קניה, זנזיבר ואוגנדה.

תאריכים: 23 ביולי 2024 – 1 בספטמבר 2024
משך: 41 ימים
דירוג
קושי
על המפה: Machame Gate — קילימנג'רו · Uhuru Peak, 5,895 מ׳ · פארק טרנגירי · מכתש נגורונגורו · סרנגטי — Kogatende · זנזיבר · ניירובי · Sirimon Gate — הר קניה · Shipton's Camp, 4,200 מ׳ · Batian, 5,199 מ׳ — הסתובבנו · שמורת סמבורו · אגם נקורו · אגם נאיוואשה · Kasese — סיום המרתון · Kilembe — תחילת מסלול Rwenzori · Margherita Peak, 5,109 מ׳

עונה מומלצת

שיאטובאפשרילהימנע

מתי לא ללכת

מרץ עד מאי. הגשמים הארוכים הם התקופה הרטובה בשנה, והם סוגרים את ההרים ומציפים את דרכי הספארי באותו זמן.

חמש פעילויות שונות עם חמישה חלונות שונים, ויוני עד אוגוסט הוא המקטע היחיד שבו שלושת ההרים חופפים. Kilimanjaro: דצמבר עד אמצע מרץ, ומסוף יוני עד אוקטובר — ינואר, פברואר, יולי, אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר הם החזקים. Mount Kenya, Batian: המסלולים בצד הצפוני הם טיפוס של יוני עד אוקטובר, בעיקר יוני–אוגוסט; דצמבר עד מרץ מתאים דווקא לפאה הדרום־מזרחית ול־Gate of Mist. Rwenzori ו־Margherita Peak: יוני עד אוגוסט, ואמצע דצמבר עד פברואר. ספארי: העונה היבשה היא יוני עד אוקטובר, וחציות הנהר של הנדידה נמשכות מאמצע יולי לתוך ספטמבר, כשאוגוסט הוא השיא. Zanzibar: יוני עד אוקטובר הוא המקטע היבש, וגם ינואר–פברואר חמים ויבשים — מרץ עד מאי אלה הגשמים הארוכים והתקופה הרטובה בשנה. סתירה אחת ששווה לדעת: הצלילה הכי טובה ב־Zanzibar היא אמצע פברואר עד אפריל, וזה לא נכנס בכלל לחלון של ההרים.

מסע במזרח אפריקה ב-2024 - טיפוס קילימנג'רו, ספארי, זמן עם שבטים מקומיים, ואז זמן איים בזנזיבר, ומשם המשך לקניה ואוגנדה.

המפה

איך לקרוא את המפה

הקו המקווקו — המסלול, משורטט מהמסמכים ומהתמונות ולא מ-GPS
כל נקודה על הקו — יום אחד. לחצו עליה כדי לראות מה קרה בו
נקודה מלאה — יש סרטון מאותו יום

מסע במזרח אפריקה↑

קילימנג'רו

יום 0123 ביולי

הנחיתה

23–24 ביולי · ישראל טיסה לטנזניה והכנות אחרונות לטיפוס ,כשנחתנו אספו אותנו למלון מתרגש לטפס על הפסגה הראשונה שלי. ב־23 ביולי נרשמתי למרתון של Rwenzori, חודש לפני שהוא רץ.

יום 0225 ביולי

Machame Gate, ופנימה אל יער הגשם

Machame Gate (1,800 מ׳) → Machame Camp (2,835 מ׳) כאן התחיל הטיול. לא היה לי שום ניסיון בטיפוס מהסוג הזה, אז החלטתי לעשות את ההר עם חברה ישראלית שנקראת HighAir. זה חסך לי את כל כאב הראש, והמחיר שקיבלתי מהם היה הוגן לעומת מה שהייתי משיג לבד. היינו קבוצה של ישראלים. אני הייתי הצעיר ביותר והכי בכושר — הגיל הממוצע היה בסביבות 40, והיה שם גם בחור בן יותר מ־60. לזה יש יתרונות וחסרונות. הקצב יוצא איטי יותר, אבל יש איתך חברה מעניינת, ואתה רוצה לעזור ולדחוף אחד את השני. את כל הטרק עשיתי עם כל הציוד שלי עליי. באתי עם גישה שאני לא רוצה לתת לפורטרים לסחוב את הדברים שלי בזמן שאני הולך עם תיק קטן — מרגיש לי שזה מוריד מהחוויה. אני רוצה לטפס על ההר בצורה עצמאית כמה שאפשר, כדי להרגיש שאני עשיתי את זה ולא מישהו אחר בשבילי. וגם כדי שלכל דבר שאני לוקח תהיה השלכה, ושאלמד אותה על הבשר לפעם הבאה. זו גישה שאימצתי לכל הטיולים שיבואו אחרי. מסביב לכל זה היה צוות של מקומיים, בערך 15 איש, שבישלו לנו והקימו את המחנות. הם מה שהפך את הדבר הזה לאפשרי.

יום 0326 ביולי

מהיער אל רמת Shira

Machame Camp (2,835 מ׳) → Shira Camp (3,750 מ׳) היום הזה הוציא אותנו מהיער. עד Machame Camp היינו כל הזמן בתוך יער גשם, ואז זה נגמר כמעט בבת אחת ונפתח לרמה פתוחה. כאן התחלתי לראות את ה־Giant Groundsel — צמח שנראה כמו עץ קטן עם כתר עלים בראשו, ובעצם הוא קרוב משפחה של הסביון. הוא גדל רק בהרים הגבוהים של מזרח אפריקה, בערך מ־2,800 מטר ומעלה. אחרי יומיים בתוך היער, לצאת פתאום לרמה פתוחה זה שינוי חד. והצמחים האלה נראו לי מוזרים בהתחלה.

יום 0427 ביולי

Lava Tower, ושוב למטה ל־Barranco

Shira Camp (3,750 מ׳) → Lava Tower (4,630 מ׳) → Barranco Camp (3,960 מ׳) עלינו ל־4,630 מטר ואז ירדנו בחזרה ל־3,960 כדי לישון. עולים גבוה וישנים נמוך — ככה הגוף מתאקלם. מעל 4,000 מטר הפסקנו לשתות קפה ולאכול בשר. אמרו לנו שקשה לגוף לעכל אותם בגבהים האלה, וצריך להיזהר אם אתה לא רגיל אליהם כמו המקומיים. לרדת אחרי שעלית כל היום מרגיש הפוך, אבל זה מה שעובד.

יום 0528 ביולי

Barranco Wall

Barranco Camp (3,960 מ׳) → Karanga Camp (3,995 מ׳) יצאנו מוקדם. Barranco Wall הוא הקטע היחיד בכל המסלול שבו צריך להשתמש גם בידיים, וכולם רוצים לעבור אותו לפני שהוא נעשה עמוס. מבחינת גובה היום הזה כמעט לא מזיז אותך — 35 מטר בין המחנה שיצאנו ממנו למחנה שהגענו אליו. כל מה שביניהם זה עלייה וירידה. היה כיף להשתמש בידיים אחרי כל כך הרבה ימים של הליכה בלבד.

יום 0629 ביולי

יום קצר ל־Barafu

Karanga Camp (3,995 מ׳) → Barafu Camp (4,673 מ׳) יום קצר. הגענו ל־Barafu בצהריים, אכלנו, ונחנו — כי בחצות יוצאים לפסגה. יום קצר זה בדיוק מה שהיה צריך לפני לילה כזה.

יום 0730 ביולי

Uhuru Peak — הגג של אפריקה

Barafu Camp (4,673 מ׳) → Stella Point (5,756 מ׳) → Uhuru Peak (5,895 מ׳) → Mweka Camp (3,100 מ׳) לפני היציאה עשינו ארוחה קטנה והצטיידנו באוכל קל לדרך — בעיקר דברים מתוקים, משהו שייתן אנרגיה בעלייה. יצאנו מ־Barafu ב־01:00. הקצב היה יחסית איטי — אני בקבוצה עם אנשים קצת פחות בכושר וקצת יותר מבוגרים ממני, והרגשתי את המחויבות לעזור להם ולדחוף אותם כלפי מעלה. כמעט לא הרגשתי את האצבעות ברגליים. הייתי צריך להביא גרביים חמות יותר. בהליכה כל כך ארוכה לפסגה, מה ששובר אנשים מנטלית זה להסתכל כל הזמן על השעון. אז התרכזתי רק בצעד הבא. כל פעם הצבתי לעצמי מטרה קטנה — נקודה שאני רואה מרחוק, ולהגיע אליה. ואז את הבאה. עצרנו ב־Stella Point. הרגשתי מאוקלם ממש טוב, ואת האוויר הדליל התחלתי להרגיש רק ב־200 המטרים האחרונים. שם המדריך נתן לי להמשיך לבד בקצב שלי. ב־06:47 השמש עלתה מעל שכבת העננים, ו־Mawenzi הציץ מהענן מצד ימין — הפסגה השנייה של Kilimanjaro, צוק סלע משונן שעומד מול הכיפה שעליה טיפסנו. ב־07:53 הייתי על שפת המכתש: משמאל הקרחון עם קוצי הקרח, מימין המכתש עצמו, ומסביב ים עננים עד האופק. הפסגה הייתה מפוצצת בתיירים והיה צריך לחכות בתור כדי להצטלם. קצת מעצבן, אבל צפוי: זו הפסגה הגבוהה באפריקה ואחת משבע הפסגות, והיא גם אחת הקלות להגיע אליה — היא לא טכנית, זה פשוט שביל הליכה עד למעלה. את הירידה עשיתי בקצב של הפורטרים שלי, האנשים שמעלים ומורידים את הציוד, והגעתי חזרה ל־Barafu שעתיים לפני שאר הקבוצה. הספקתי אפילו לישון קצת. אחר כך קיבלנו אוכל, ובסביבות 12:00 התחלנו לרדת למחנה הבא. ירידה ארוכה ותלולה. שם התחלתי להרגיש את הברכיים, והעייפות של כל היום שקעה תוך כדי.

יום 0831 ביולי

הדרך הארוכה ל־Mweka Gate

Mweka Camp (3,100 מ׳) → Mweka Gate (1,640 מ׳) ירדנו כמעט 1,500 מטר, דרך אזור האברש ואז בחזרה לתוך יער הגשם. השביל נעשה בוצי ככל שיורדים, והברכיים הרגישו את זה יותר מכל העלייה שהייתה לפני. מקלות ההליכה עזרו לי כאן יותר מאשר בכל יום אחר במסלול. בסוף הירידה כבר רק רציתי להוריד את הנעליים.

ספארי בטנזניה

יום 091 באוגוסט

מכתש Ngorongoro

Ngorongoro Crater בספארי הזה נפגשתי עם אופיר, חבר מהבית, ועם רותם — חבר מהצוות שלי מהצבא, שממנו והלאה נשאר איתי עד סוף הטיול. Ngorongoro הוא לוע של הר געש שקרס פנימה. רצפת הלוע נמצאת בגובה 1,800 מטר, והדפנות מתנשאות מעליה עוד כ־700 מטר, אז מלמעלה אתה רואה את כל השמורה בבת אחת.

יום 102 באוגוסט

סרנגטי

Serengeti National Park יוצאים לסבב לפני ארבע בבוקר, כי זה הזמן שבו החיות זזות. ראינו הרבה חיות, אבל גם נסענו המון שעות. השמורה עצומה — Serengeti ו־Ngorongoro יחד הם בערך בגודל של מדינת ישראל — וכדי להגיע ממקום למקום אתה יושב ברכב חצי יום. זה היה מתיש.

יום 113 באוגוסט

הצילום

Serengeti National Park — Kogatende פה נחשפתי בפעם הראשונה לעולם הצילום, וממש התבאסתי שלא הבאתי לעצמי מצלמה אמיתית. ראיתי שם המון אנשים שבאים לתפוס תמונה של חיה מסוימת ועושים בשבילה מארבים ארוכים, עם מצלמות ועדשות בעשרות אלפי שקלים. אם היה לי שם זום, אני בטוח שהייתי נהנה הרבה יותר. זה מה שעשה לי חשק לקנות מצלמה ולהיכנס קצת לעולם הזה.

יום 124 באוגוסט

היום האחרון בשמורה

Serengeti National Park ישנו במקומות שמקימים בצורה עונתית — ממש כפרי, עם תנאים לפי כמה שאתה מוכן לשלם. יש שם כל הרמות. יצאתי מהספארי עם חוויה מעורבת. בסוף הייתה אווירה כייפית כי הייתי עם חברים שלי, אבל בין זה לבין השעות ברכב, זה לא היה החלק שהכי אהבתי בטיול.

יום 135 באוגוסט

היציאה מהמכתש

Ngorongoro → Kilimanjaro Airport → Zanzibar ביום האחרון של הספארי, ביציאה מהמכתש, רכב הידרדר במורד ההר. בפנים הייתה משפחה צרפתית. רובם נהרגו. שרדו הנהג וילד. הייתה איתנו ברכב רופאה ישראלית, והיא טיפלה בכל מי שיכלה. רוב האנשים שם היו בשוק, גם המקומיים, ולא עשו כלום עד שהגענו. אצלנו האינסטינקט מהשירות הצבאי נכנס לפעולה מיד והתחלנו לתפעל את האירוע. עשינו שרשרת של אנשים במעלה ההר והעברנו דרכה גופות ופצועים על אלונקות. שם גם ראינו כמה התשתיות במקום גרועות. לקח שעות עד שמישהו רשמי עשה משהו. אחרי כמה שעות סיימנו והמשכנו לדרך שלנו. מבאס שגם בטיול דברים כאלה יכולים לקרות, ואיך החיים יכולים להיגמר ברגע.

זנזיבר

יום 146 באוגוסט

Stone Town

Zanzibar — Stone Town הסתובבנו ב־Stone Town, העיר העתיקה של זנזיבר. סמטאות צרות, דלתות עץ מגולפות, ושוק שמוכר תבלינים לצד מזכרות. זה גם המקום שממנו יוצאות רוב ההפלגות באי. כבר ביום הראשון הרגשתי את הלחץ של המוכרים.

יום 157 באוגוסט

Prison Island והצבים

Stone Town → Prison Island (Changuu) הפלגנו ל־Prison Island, שנקרא גם Changuu. בנו שם פעם בית סוהר שמעולם לא נעשה בו שימוש, ומשם השם. מה שיש שם היום זה צבי ענק — צבי Aldabra שהובאו לאי לפני יותר ממאה שנה. הצבים היו מגניבים. באותו יום הלכנו גם לסיור בחוות תבלינים מקומית, והסבירו לנו איך הם מכינים שם הכול.

יום 168 באוגוסט

יציאה מוקדמת אל הדולפינים

Kizimkazi יצאנו לפני ארבע בבוקר. בתיאור זה נשמע מעולה: הפלגה של שעתיים לאזור שיש בו דולפינים, ובדרך גם אי קטן — לא באמת אי, פשוט מקום שאפשר לעמוד בו, לשחות ולעשות שנרקלינג. בפועל זה היה סיוט. שעתיים בסירה צפופה שבקושי היה בה איפה לשבת, וגלים של החיים. כל רגע הרגשתי שאני עומד להקיא. דולפינים ראינו בדרך, אבל אף אחד לא אומר לך שזה לא מובטח — זה אזור שיש בו דולפינים, וזה הכול. ומה שבאמת הורס את זה: מיליון סירות של סיורים רודפות אחריהם ומבריחות אותם. אם אתה רוצה לשחות איתם, ברגע שהם שם אתה קופץ למים לשנייה והם כבר ברחו. כמעט בלתי אפשרי שהם יישארו איתך. בתיאוריה זה יכול להיות יום מעולה. אנחנו לא נהנינו ממנו.

יום 179 באוגוסט

היום האחרון בזנזיבר

Zanzibar זנזיבר הוא היעד שהכי פחות התרשמתי ממנו בכל הטיול. זה מקום תיירותי שכל הזמן מנסים לדחוף לך דברים ולעקוץ אותך, והמחירים לא זולים כמו שחשבנו. לא היה כל כך מה לעשות, וזה גם לא יפה כמו שמתארים אותו. בגדול הייתי מדלג עליו.

הר קניה

יום 1810 באוגוסט

Sirimon Gate, ועלייה ל־Old Moses

Sirimon Gate (2,650 מ׳) → Old Moses Camp (3,300 מ׳) תשעה קילומטרים ו־640 מטר עלייה, שלוש עד ארבע שעות. עלינו דרך יער במבוק ואברש, ובאזור הזה עוד יש חיות — תאואים, ולפעמים פילים. Sirimon הוא הצד הצפון־מערבי של ההר ונחשב הגישה הכי הדרגתית. אנחנו בכל זאת תכננו את העליות מהר מדי, וזה הורגש בימים הבאים. אני הרגשתי טוב, כי הגעתי מאוקלם מ־Kilimanjaro. רותם פחות.

יום 1911 באוגוסט

עמק Mackinder, ועלייה ל־Shipton's

Old Moses Camp (3,300 מ׳) → Shipton's Camp (4,200 מ׳) ארבעה־עשר קילומטרים ו־900 מטר עלייה, חמש עד שבע שעות. חצינו את עמק Mackinder, שהוא הנוף המזוהה ביותר עם מסלול Sirimon — עמק פתוח וארוך עם הפסגות המרכזיות בקצה שלו. על מדרונות העמק עומדים ה־Giant Groundsels, חלקם בגובה של חמישה מטרים. Shipton's יושב ממש מתחת ל־Batian ול־Nelion, אז מהמחנה ראינו בדיוק את מה שאנחנו הולכים לטפס עליו. לראות את הפסגה מהמחנה עשה את זה פתאום ממשי.

יום 2012 באוגוסט

Batian — הסתובבנו ב־4,950 מ׳

Shipton's Camp (4,200 מ׳) → 4,950 מ׳ → Shipton's Camp אחרי Kilimanjaro הצטרף אליי רותם, חבר מהצוות מהצבא, ואת Mount Kenya עשינו ביחד. אני כבר הייתי מאוקלם מהטיפוס הקודם והרגשתי טוב. רותם היה בסיפור אחר לגמרי. תכננו את המסלול עם עליות מהירות מדי בגובה, וחוסר הניסיון של שנינו שיחק פה תפקיד גדול. גם הפסגה שבחרנו — Batian היא פסגה טכנית, לעומת Point Lenana, פסגת ההליכה הנמוכה יותר שנמצאת ממש לידה. מחיפוש מוקדם באינטרנט הייתי בטוח שאנחנו הולכים לטיפוס יחסית פשוט בשלג, אבל התברר שזאת לא העונה לזה. במקום זה יצא שאנחנו צריכים לעשות טיפוס מולטי־פיץ׳ — טיפוס שמחולק למקטעים, שבכל אחד מהם אחד מוביל למעלה ומעגן, והשני עולה אחריו. לשנינו לא היה בזה ניסיון בכלל. אני לפחות יודע להוביל ולטפס. רותם את כל זה פגש בפעם הראשונה. כל הלילה לפני הטיפוס רותם לא הרגיש טוב ולא הצליח לישון. היה לו שילוב של מחלת גבהים וקלקול קיבה, והוא קם כל רגע לשירותים. בבוקר הוא היה מרוקן מאנרגיה עוד לפני שהתחלנו. הוא גם לא הצליח לאכול, כי כל מה שהכניס יצא קצת אחר כך. התחלנו ללכת עוד בחושך, בערך שעה עד המקטע של הטיפוס. שם פגשנו קבוצה של קנדים שבאו לעשות את אותו הדבר. הם שאלו אותנו אם יש לנו ניסיון, הופתעו כשאמרנו שאין, ואיחלו לנו בהצלחה. רק אז התחלנו להבין למה נכנסנו. טיפוס אמיתי, וחשיפה מכל הכיוונים. חוסר הידע שלנו בקשרים עיכב את כל העלייה והאריך את היום, לעומת הקבוצה השנייה שכולם בה מנוסים. רותם החזיק מעמד כמו גדול. בסוף מה שסובב אותנו לא היה הכוח — הוא נגמר כבר מזמן — וגם לא הפחד. זה היה מזג האוויר. המדריך אמר שכדאי להסתובב. התחיל לרדת גשם, האחיזות התחילו להחליק, ולהמשיך לעלות יכול היה לסכן אותנו. אז לקחנו החלטה חכמה והתחלנו לרדת. גם הירידה לקחה כמה שעות ונמשכה לתוך הלילה. זו הייתה הפעם הראשונה שפחדתי ככה, והצלחתי לדחוף את עצמי — כל פעם צעד אחד קדימה. אני כל החיים מתמודד עם פחד גבהים, וחלק מהמטרה של הטיפוס היא לעזור לי להתגבר עליו. אני שמח שהגעתי לאן שהגעתי, ואני יודע שככל שאעשה את זה יותר, הפחדים ישתפרו. יום ארוך ומתיש. מבאס שלא הגענו לפסגה אחרי כל הדרך הזאת, אבל זה חלק מהדרך. הבטיחות קודמת פה להכול, וצריך ללמוד לכבד את הטבע. זו מנטליות שונה מסוגי הספורט שעשיתי במהלך החיים — תמיד זה היה להתאמן ולעשות בכל מחיר, בלי אלמנט של טבע שמשפיע. אחלה שיעור בסבלנות.

יום 2113 באוגוסט

ירידה בצד של Chogoria

Shipton's Camp (4,200 מ׳) → מסלול Chogoria → Bandas ירדנו בצד השני של ההר. Chogoria נחשב המסלול היפה ביותר בהר קניה, והוא יורד מזרחה דרך עמקים, מפלים ואגמי גובה. עלינו מצד אחד וירדנו מהשני, אז לא ראינו את אותו נוף פעמיים. ירדנו בצד היפה של ההר, וזה קצת פיצה על זה שלא הגענו לפסגה.

ספארי בקניה

יום 2214 באוגוסט

Samburu

Samburu National Reserve Samburu יושבת בצפון קניה, באזור צחיח יותר משאר השמורות, ולכן ראינו שם חיות שקשה לראות במקום אחר בארץ — ג'ירפת רשת, זברת גרוי, אוריקס ביסה ויען סומלי כחול־צוואר. הנהר Ewaso Nyiro חוצה אותה, ומסביבו מתרכזת רוב הפעילות. אחרי הימים בהר, לשבת ברכב ולהסתכל על חיות היה שינוי נעים.

יום 2315 באוגוסט

Samburu, והנהג שלא ידע לאן

Samburu National Reserve קיבלנו נהג שלא דיבר אנגלית, וגם היה חדש בעבודה. הוא לא ממש ידע מה לעשות איתנו, וטעה בדרכים. זה עצבן אותנו. בסוף היום דיברנו עם החברה שסגרנו איתה. אמרנו להם שזה מרגיש לא מקצועי — הביאו לנו נהג שלא ממש יודע מה הוא עושה — וניסינו למצוא משהו באמצע: שגם נוכל ליהנות, וגם יהיה להם מה להציע. הם אמרו אין בעיה. מחר נאסוף בדרך בחור שיודע אנגלית טוב, שיתווך בינינו לנהג.

זברת גרוי, SamburuDaniel Case · CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

יום 2416 באוגוסט

המדריך שהפך את הספארי

Samburu National Reserve יום אחרי זה הם הביאו לנו מדריך תותח. אנגלית טובה, ידע בדיוק מה להראות לנו לאורך כל הספארי, ובגיל שלנו. היה איתו כיף ומצחיק. הוא תיווך בינינו לנהג, וסיפר לנו על החיות, על הדרך ועל המקומות שעברנו בהם. הוא הפך את החוויה מגרועה לכייפית ברמות. וכשיש מישהו בגיל שלך זה גם פשוט כיף לדבר. יצאו לנו הרבה שיחות עמוקות על איך נראים החיים בקניה מול איך הם נראים בישראל. אתה יוצא מהן אסיר תודה על זה שנולדת איפה שנולדת.

ג'ירפת רשת, SamburuSourish Trivedy · CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

יום 2517 באוגוסט

עוד יום ב־Samburu

Samburu National Reserve יום שלם בשמורה, סבב בוקר וסבב ערב. אלה השעות שבהן החיות זזות; באמצע היום הן נחות בצל, וגם אנחנו.

יען סומלי כחול־צווארninara · CC BY 2.0 · Wikimedia Commons

יום 2618 באוגוסט

Lake Nakuru

Lake Nakuru National Park אגם סודה על רצפת השבר הסורי־אפריקאי. הוא מפורסם בפלמינגו — כשהם שם בהמוניהם הגדה נראית ורודה מרחוק — ובלמעלה מ־400 מיני ציפורים נוספים. זה גם אחד המקומות הבודדים שרואים בהם קרנף לבן וקרנף שחור, וג'ירפת רוטשילד. הפלמינגו זה אחד הדברים שנשארו לי בראש מקניה.

יום 2719 באוגוסט

Lake Naivasha

Lake Naivasha אגם מים מתוקים, מה שנדיר באזור הזה. יש בו היפופוטמים והרבה ציפורים, ויצאנו להפלגה קצרה כדי לראות אותם מקרוב.

יום 2820 באוגוסט

Hell's Gate — על אופניים בין החיות

Lake Naivasha · Hell's Gate National Park עשינו יום סיור בשמורה, ורכבנו בה על אופניים. Hell's Gate הוא אחד משני הפארקים היחידים בקניה שמותר להלך ולרכוב בהם בלי ליווי של פקח, כי כמעט אין בו טורפים גדולים. אז אתה עובר ליד זברות וג'ירפות ממש מקרוב, על אופניים. רכבנו על המסלול עד שהגענו לכפר של שבט מקומי, והם לקחו אותנו לסיור באזור שהם גרים בו. משם המשכנו למעיינות. היו שם המון. זה היה אחד הימים הכי כייפיים שהיו לי בכל הטיול.

אוגנדה ומרתון Rwenzori

יום 2921 באוגוסט

מקניה לאוגנדה

21–23 באוגוסט · Nairobi → Kampala → Kasese שלושה ימי מעבר בין קניה לאוגנדה, בדרך ל־Rwenzori.

יום 3024 באוגוסט

מרתון Rwenzori

The Equator Marathon, 42.4 ק״מ → Kasese נרשמתי למרוץ חודש מראש, עוד לפני שיצאתי מישראל. זה מרוץ רשמי — Tusker Lite Mt Rwenzori Marathon — והמקצה נקרא The Equator Marathon. קמנו בחמש, שאטל מנקודת האיסוף אל הזינוק, ויצאנו בשש. באתי בלי שום הכנה — אמרתי מה שיהיה יהיה. אני כבר בכל הרצף הזה של אקסטרים, אז למה לא לראות את המקום גם ככה. אחרי שלושים וקצת קילומטר התחילה לכאוב לי הרגל ועברתי להליכה במקום לדחוף. בגלל זה זמן הסיום שלי כל כך איטי. אבל למחרת הייתי צריך לצאת לשבעה ימי טרק אל פסגה, אז זו הייתה ההחלטה הכי טובה שיכולתי לקבל. המסלול עבר בין המון כפרים ופגשתי בדרך המון מקומיים. משום מה כולם חשבו שאני נראה כמו ישו, וככה גם קראו לי לאורך כל הדרך — הילדים והמבוגרים. מחר מתחיל ה־Kilembe Trail. שבעה ימים עד Margherita, 5,109 מטר.

הרוונזורי

יום 3125 באוגוסט

מגפי הגומי, ופנימה אל יער הגשם

Kilembe (1,450 מ׳) → Sine Camp (2,585 מ׳) לא היינו מוכנים לכמה רטוב זה הולך להיות. הראינו למדריך את הנעליים שלנו — מגפי טיולים נגד מים, ציוד טוב. הוא אמר שאין מצב, חייבים מגפי גומי, בגלל הגשם והבוץ. ה־Rwenzori הוא יער גשם, ואחד המקומות הגשומים באפריקה. בהתחלה התווכחנו איתו. ואז אמרנו יאללה, נקשיב. מזל שהקשבנו.

יום 3226 באוגוסט

הבוץ

Sine Camp (2,585 מ׳) → Kalalama (3,147 מ׳) → Mutinda Camp (3,588 מ׳) כל יום אתה הולך בבוץ ומדלג בין סלעים קטנים כדי לא לשקוע עד מעל הברך. כל הזמן יורד גשם, וכל הזמן אתה מחליק ונופל. בגלל זה הקצב כל כך איטי. היינו בשוק מאיך שהמדריכים עושים את זה בקלות.

יום 3327 באוגוסט

עמק Namusangi

Mutinda Camp (3,588 מ׳) → Bugata Camp (4,062 מ׳) עוברים בעמק Namusangi, ושם הנוף מתחיל להשתנות. אלה הביצות האלפיניות, ובהן ה־Giant Lobelia — צמח שיוצא מהקרקע כמו עמוד ומגיע לגובה של אדם. הוא גדל רק באזור הזה, בין 3,500 ל־4,500 מטר. זה נראה כמו נוף מכוכב אחר, ואתה הולך בתוכו בבוץ עד הברך.

יום 3428 באוגוסט

מעבר Bamwanjarra, והשקשוקה

Bugata Camp (4,062 מ׳) → Bamwanjarra Pass (4,450 מ׳) → Hunwick's Camp (3,974 מ׳) המעבר הכי גבוה בטרק. יום מהמם וקשה. אחרי שסיימנו הייתה לנו מנוחה ארוכה. בימים האלה התחברנו ממש לצוות ולמדריכים — אפילו לימדנו אותם להכין שקשוקה.

יום 3529 באוגוסט

Lake Kitandara ו־Scott Elliott's Pass

Hunwick's Camp (3,974 מ׳) → Margherita Camp (4,485 מ׳) היום שהביא אותנו למחנה שממנו יוצאים לפסגה. עברנו ליד אגמי Kitandara ואז עלינו דרך Scott Elliott's Pass. מכאן ומעלה נגמרו הביצות והתחילו הסלע והקרח. Margherita Camp יושב ב־4,485 מטר, וממנו יוצאים בחצות. לראות סלע וקרח אחרי שבוע של בוץ היה מוזר.

יום 3630 באוגוסט

Margherita Peak

Margherita Camp (4,485 מ׳) → Margherita Peak (5,109 מ׳) קמנו בחצות. בחוץ ירד שלג והלילה היה קפוא. עשינו ארוחה קטנה, לקחנו איתנו מים ואוכל, וידענו שזאת הולכת להיות דרך ארוכה לפסגה. כל הדרך היה ערפל ושלג. בלילה היה קשה למצוא את הדרך — אתה רואה רק כמה צעדים קדימה. אני ורותם רק קיווינו שזה יעבוד, ושלא נצטרך להסתובב בגלל מזג האוויר. עם הזמן מצאנו את המסלול ועלינו לאט לאט. ההר היה טכני, וצריך היה לשים לב לכל צעד. השמש התחילה לעלות וקיווינו שאיתה יעברו גם הערפל והשלג. מזג האוויר לא השתפר. הגענו לפסגה, ולא רואים כלום מסביב. חבל, כי אמרו לנו שיש משם נוף מטורף. באנו לפסגה הזאת הרבה יותר מוכנים, פיזית ומנטלית, וזה הרגיש הרבה יותר פשוט וכיף. נשארנו קצת למעלה ואז התחלנו לרדת, כי הרוח הקפיאה אותנו. בלי קשר לפסגה — כל השבוע שהלכנו היה בגשם. הלכנו עם נעלי גומי, וכל צעד אתה עלול להיתקע בבוץ עד הברך. את הירידה עשינו עם הרבה סנפלינג. זה היה כיף. חזרנו למטה קצת לפני הצהריים.

יום 3731 באוגוסט

סיום הטרק — ירידה ל־Kilembe

Hunwick's Camp (3,974 מ׳) → Oliver's Pass (4,505 מ׳) → Kilembe (1,450 מ׳) את כל הירידה עשינו ביומיים במקום שלושה. הגענו כבר מאוקלמים ומוכנים פיזית מההר הקודם, אז לחצנו את הקצב לאורך כל המסלול. היום הזה יורד יותר מ־3,000 מטר — מהאזור האלפיני, דרך הביצות והבמבוק, בחזרה לתוך יער הגשם. אותו רצף של אזורי צמחייה שעלית דרכו, רק הפוך ובבת אחת.