קורס מצנחי רחיפה, הודו

Temple Pilots, Kamshet היום התחיל מוקדם. צריך להיות בבית הספר בשש בבוקר, ואני ישן ב־Airbnb במרחק 25 דקות הליכה, אז אני קם ממש מוקדם כל יום. Kamshet יושבת על שפת רמת Deccan, במקום שההר נשבר אל המישור, וזה כל הסיפור של המקום: רוח שמגיעה מהמישור חייבת לטפס על הקיר הזה, והאוויר שעולה הוא מה שמחזיק אותך למעלה. העונה נפתחת באוקטובר, אחרי שהמונסון נגמר. ודבר ראשון שכדאי לדעת — מצנח רחיפה הוא לא מצנח. מצנח מאט נפילה. זו כנף: יש לה חתך של כנף מטוס, היא מתמלאת אוויר דרך פתחים בחזית, והיא מייצרת עילוי. אתה תלוי מתחתיה ברתמה ומכוון אותה בשני חבלים, אחד לכל יד. ולא מתחילים באוויר. מתחילים ב־ground handling — עבודת קרקע. לומדים להרים את הכנף, לייצב אותה מעל הראש, להרגיש לאיזה צד היא מתחילה לברוח ולהחזיר אותה למרכז. זה נראה משעמם, וזה הדבר שמחזיק אותך בחיים אחר כך. בסוף היום עבדנו גם בסימולטור על הרתמה. שם הכרתי את סמואל, בן 23, לפני תואר שני, ואחרי חודשיים באיי Andaman שבהם הפך לדייבמאסטר. חזרנו, אכלנו ושיחקנו שחמט.

▶▶▶

Kamshet — גבעת אימונים ארוחת בוקר במועדון ויציאה ישר לדרך, בערך עשרים דקות נסיעה לגבעת האימונים. הביאו לנו מכשירי קשר. זה לא אביזר של מתחילים, זה ציוד בטיחות שצריך להיות שם תמיד ובכל רמה. מדריך עומד למטה ורואה אותך מהצד, מזווית שאתה לא יכול לראות את עצמך ממנה, ומדבר לך לתוך האוזן תוך כדי. המשכנו עם ground handling, ואז עלינו קצת בגובה — הפעם על מדרון תלול. צריך תלול כי כנף מתחילה לעוף רק מעל מהירות מסוימת, ורק ירידה תלולה נותנת לך לצבור אותה לפני שנגמרת הגבעה. הצלחתי להיות כמה שניות באוויר. זה קצת מלחיץ, מרגיש כאילו אתה עומד ליפול על הפרצוף כל רגע. אבל זו גם הרגשה ממש כיפית ומשחררת. עבדנו עד עשר בבוקר, מה שהרגיש כמו נצח. אחר כך חזרנו למועדון, אכלנו צהריים, ותרגלנו לקראת מחר — מעבר למצב ישיבה, כלומר להיכנס לתוך הרתמה ולשבת בה במקום להישאר תלוי.

▶▶▶

Kamshet — גבעת אימונים אחרי יומיים על הקרקע, השלב הבא הוא bunny hops: ריצה במורד גבעה נמוכה, הכנף מרימה אותך לכמה מטרים, ואתה נוחת מיד. והיום כבר הייתה לי טיסה לבד. רק היום השלישי בקורס. זה אולי נראה מפחיד לחלק מהאנשים, אבל עם כל התרגולים אתה צובר ניסיון וביטחון, ואז מרגיש הרבה יותר בנוח למעלה. ובכלל, לטוס זה החלק הכי קל. שני החלקים הקשים הם ההמראה והנחיתה. בהמראה צריך מלא כוח ושליטה כדי להעלות את הכנף מהרצפה. היא שוכבת מאחוריך שטוחה על האדמה, ואתה מושך אותה עד שהיא מתמלאת אוויר ומתייצבת מעל הראש. רק אז רצים. הנחיתה נראית קלה אבל היא הכי מסובכת. כל הטיסה הידיים שלך למעלה, ובשניות האחרונות אתה מוריד את שתיהן עד הסוף — התנועה נקראת flare. הכנף ממירה לרגע את המהירות שלה לעצירה, ואתה נוגע ברגליים במקום להיחבט. מוקדם מדי ואתה עוצר באוויר וצונח את המטר האחרון; מאוחר מדי ואתה פוגע בקרקע במהירות טיסה. בדיוק שניים־שלושה מטר לפני הקרקע. אחרי הרבה זמן הספקתי גם סופר, גם כביסה, וגם סוף סוף למצוא סים. לא חשבתי שזה כזה מסובך בהודו.

Kamshet — גבעת אימונים אחרי ארבעה ימים סוף סוף נתנו לנו טיסה אמיתית, בערך שלושים מטר מעל הקרקע. אני עדיין צריך קצת עזרה בהתחלה, בעיקר בהרמה הראשונית של הכנף. אבל הטיסה עצמה פשוטה, ולא באמת מפחידה. אתה מרגיש הרבה ביטחון והרבה שליטה. בתור מישהו שהיה לו פעם פחד גבהים, הייתי בטוח שזה ילחיץ אותי. עכשיו אני בטוח שזה כבר מאחוריי. ואולי זה העניין. בשלושים מטר, כשאתה תלוי מתחת לכנף שאתה שולט בה, זה לא מרגיש כמו לעמוד על מעקה. אין קצה ואין מרחק ליפול, יש כלי טיס שאתה מפעיל. עוד צריך לעבוד על הנחיתות, שיהיו קצת יותר רכות. אבל שלב אחד בקורס נגמר. מפה רק עולים גבוה יותר ומתחילים ללמוד גם תרגילים.

Kamshet אחד הדברים החדשים שעשינו היום זה kiting. Kiting זה להטיס את הכנף בלי לעזוב את הקרקע. אתה עומד בשדה שטוח, מרים אותה מעל הראש ומחזיק אותה שם — הולך איתה, מסובב אותה, מוריד ומרים. הרוח עושה את העבודה והכנף באמת עפה, פשוט אתה נשאר למטה. משם מגיעה התחושה של מה הכנף עומדת לעשות עוד לפני שהיא עושה את זה. עשינו גם מלא סימולטורים. רתמה תלויה במסגרת מתכת, שבה מתאמנים להיכנס ולצאת מהמושב בלי להיות באוויר. נשמע קטן, אבל הרגע שבו אתה מתיישב הוא בדיוק הרגע שבו אתה הכי עסוק, אז מתרגלים אותו עד שהוא אוטומטי. עשיתי היום שבע טיסות. הכמות היא חלק מהלמידה — כל סבב נותן עוד המראה ועוד נחיתה לתקן.

Kamshet אנחנו רק ביום השישי בקורס, וכבר מרגישים את ההתקדמות. עד עכשיו המדריכים עזרו ממש הרבה בהמראות. המטרה עכשיו היא לפתח עצמאות, ללמוד להרים את הכנף ולהתניע את עצמנו לבד לפני שמתחילים לטוס. אחד הדברים הכי קשים זה ההמראה. לרוב יש רוח חזקה וצריך להפעיל לחץ בצורה מדויקת. לא חזק מדי, שהכנף לא תעבור אותך ותקרוס קדימה, ולא חלש מדי, שהיא בכלל תעלה. היום זו הייתה עזרה מינימלית. כבר מתחילים לסמוך עלינו ולתת לנו עוד יד חופשית. בתקווה מחר נלך לאתר גבוה, ואטוס עם מדריך שיסביר לי באוויר את כל הדברים הקטנים, כולל סיבובים.

Kamshet — אתר גובה סוף סוף עלינו מהגבעות הנמוכות לאתר שממנו טסים בגובה אמיתי. עד עכשיו טסנו, אבל לא באמת. הייתי בערך מאתיים מטר באוויר, והטיסה הראשונה נמשכה כעשר דקות. חייב להגיד שזה נראה הרבה יותר מפחיד מבחוץ ממה שזה מרגיש בפנים. כל הימים הקודמים בנו מספיק ביטחון כדי שפשוט אוכל ליהנות מכל הדרך למטה. וזו בדיוק המילה — למטה. מאתיים מטר ועשר דקות זו גלישה: הכנף יורדת כל הזמן, ורק גובה ההתחלה קובע כמה זמן יש לך. כדי להישאר למעלה יותר צריך למצוא אוויר שעולה מהר יותר ממה שאתה יורד. מפה מתחילים הרבה יותר תיאוריה, לומדים על זרמי אוויר, ומתחילים תרגילים.

Kamshet — אתר גובה היום עשיתי שלוש טיסות גובה, והתחילו ללמד אותנו soaring. הרעיון פשוט. כשרוח פוגעת ברכס היא נאלצת לעלות מעליו, ונוצרת רצועת אוויר עולה לאורכו. אם אתה טס בתוך הרצועה הזאת, האוויר מעלה אותך באותו קצב שבו הכנף יורדת, ואתה נשאר בגובה. משם אפשר לטוס הלוך ושוב לאורך הרכס כל עוד הרוח נושבת. זה ההבדל בין טיסה של עשר דקות לטיסה של שעה. בפעם הראשונה אתה כבר לא רק שואל איפה לנחות. אתה מתחיל לשאול איפה נמצא האוויר הטוב. התאמנו על זה עם מדריך שהסביר לנו את כל מה שצריך כדי שנרגיש בטוחים. הם עדיין עוזרים קצת עם הכנף ונותנים הוראות ברדיו, אבל המטרה מחר ברורה: לעשות הכול לבד, מההמראה עד הנחיתה.

Girlfriend, Kamshet עוד יום ב־Girlfriend, האתר הגבוה הראשון שלנו. אנחנו מנסים להגיע כמה שיותר מוקדם, כי בסביבות עשר־אחת־עשרה הרוחות כבר חזקות מדי בשבילנו. השמש מחממת את הקרקע לאורך הבוקר, האוויר מתחיל לזוז, וככל שהיום מתקדם התנאים נעשים גסים יותר. אז מנסים להיות שם כבר בשבע, כדי שיהיה חלון של כמה שעות. היום הטיסה הראשונה מא׳ ועד ת׳: הכנה, המראה, ניהול הטיסה ונחיתה, בלי שאף אחד עומד לידי ומתקן. גם הנחיתה יצאה ממש טובה. זה היה אחד הימים הראשונים שבהם הרגשתי שאני לא רק מבצע הוראות, אלא מתחיל להבין בעצמי מה אני עושה.

Kamshet — אתר חדש כל פעם שמגיעים לאתר חדש, מתחילים דווקא מנקודת הנחיתה. זה נשמע הפוך, ובכוונה. שדה הנחיתה הוא המקום היחיד שאתה חייב להיות מסוגל להגיע אליו, אז מתכננים את כל השאר לאחור ממנו: מכשולים, כיוון רוח, איפה כדאי להיכנס ואיפה לא. רק אחר כך עולים להמראה, בודקים שוב את מהירות הרוח ואת הכיוון שהיא מגיעה ממנו, ומחליטים אם התנאים מתאימים. זה נשמע קטן, אבל זו אחת ההבנות החשובות בקורס. טיסה לא מתחילה כשאתה רץ עם הכנף. היא מתחילה בקריאת האתר.

Kamshet אני עוד רגע מסיים את הרמה השנייה. את הכנף אני כבר מרים לבד, בלי צורך במדריכים. מעכשיו מה שחשוב להם לראות זה תרגילים באוויר. שלושה עיקריים: Big Ears, Pitch ו־Roll. Big Ears זה קיפול יזום של קצות הכנף פנימה — מקטין את השטח ומוריד אותך מהר יותר. Pitch היא התנועה של הכנף קדימה ואחורה ביחס אליך, ו־Roll היא הנדנוד מצד לצד. והמטרה היא לשלוט טוב יותר במצנח. לדוגמה, כשיש רוח שמזיזה אותנו מצד לצד, או שמתחילה לזרוק אותנו חזק קדימה או אחורה — אתה צריך לדעת להחזיר את השליטה, ולהרגיש בנוח בזמן שאתה עושה את זה. זו גם הסיבה שמלמדים את זה עכשיו ולא מאוחר יותר: אלה בדיוק שלושת התרגילים שייבחנו בהמשך. בסוף היום סמואל וחבר נוסף הגיעו אליי לארוחה. ופשוט כיף לי כל יום להכיר עוד אנשים.

Celebrity Hill, Kamshet הגענו לאתר חדש שקוראים לו Celebrity Hill. לא גבוה במיוחד, אבל אזור הנחיתה שם הרבה פחות סלחני — שיפוע, סלעים ופחות מקום לטעות. המטרה הייתה לעבוד על דיוק. אי אפשר סתם לכוון לאמצע שדה ולגמור עניין: צריך לבחור נקודה, לשמור מהירות, ולתזמן את ה־flare על שיפוע ולא על מישור. ויצאנו ממש מוקדם, אז לקחנו איתנו ארוחת בוקר ואכלנו אותה באתר. באותו יום קיבלתי גם את APPI 1 Discover. APPI היא ההתאחדות הבינלאומית שדרכה עשיתי את ההסמכה, ו־Discover היא הרמה הראשונה: מינימום שלושה ימי קורס, יום שלם של עבודת קרקע, ומבחן תיאוריה. ובתכל׳ס, מה זה נותן? עדיין לא עצמאות. ברמה הזאת אתה תלמיד — טס בהשגחת מדריך, עם רדיו, ועם מצנח חילוץ בכל טיסת גובה. והערה שמלווה את כל הרמות מכאן: התאריכים במערכת של APPI הם התאריכים שבהם המדריכים הזינו את האישור, לא הימים שבהם עברתי אותו. הם העלו אותם באיחור.

Kamshet היום היה מחולק לשני סשנים. בבוקר למדנו reverse launch, המראה הפוכה. בהמראה רגילה אתה עומד עם הגב לכנף ורץ קדימה. ב־reverse אתה עומד מולה, מרים אותה כשאתה רואה אותה, ורק כשהיא יציבה מעל הראש אתה מסתובב ורץ. היתרון הוא בדיוק זה: אם יש רוח, הרבה יותר קל לראות אם צד אחד עולה מהר יותר ולתקן לפני שממריאים. בערב נסענו ב־4×4 לאתר נוסף. והנחיתות שלי ממש השתפרו. אני מצליח למקם את עצמי הרבה יותר טוב. אין משהו יותר מספק מלנחות על הנקודה הצהובה, הסימן שפרוס באמצע שדה הנחיתה.

Temple Pilots, Kamshet היום קיבלתי APPI 2 Explore. הרמה דורשת עשרה ימי קורס בסך הכול, מבחן תיאורטי, ועשר טיסות גובה לפחות בהשגחה — לא קפיצה מגבעה, אלא המראה מרכס וירידה לנקודת נחיתה למטה. ובתכל׳ס, מה זה נותן? גם כאן עוד לא עצמאות: ממשיכים לטוס בהשגחה ועם רדיו. ההבדל הוא שמצפים ממך לעשות הרבה יותר לבד — להגיע מוכן, לארגן את עצמך, ולנהל את הטיסה בלי שמישהו מנהל כל תנועה. וזה גם היום להגיד שהקורס הוא לא רק בוקר באוויר. רוב הימים בנויים משני חלקים, ואחרי הפרקטיקה יש חלק לימודי. קיבלנו חוברות על מזג אוויר, טכניקת טיסה, וכל תקלה שיכולה לקרות באוויר. לומדים גם הרבה על סוגי עננים. ענן הוא החלק היחיד באוויר שאפשר לראות בעיניים. הוא מסמן איפה אוויר עלה, כמה מהר, ועד לאן. סוג אחד מעל רכס אומר שיש שם אוויר עולה נחמד; סוג אחר אומר שבעוד שעה זה הולך להיות אלים. בסוף, אם אתה רוצה לטוס לבד, לא מספיק לדעת להזיז את הכנף. צריך לדעת לקרוא את היום ולהחליט אם בכלל נכון לצאת.

Girlfriend, Kamshet היום נכנסה גם הסמכת Dynamic soaring. זו לא רמת APPI בפני עצמה, אלא הסמכה נפרדת שצריך בדרך לרמות המתקדמות. Dynamic soaring זה לנצל אוויר שנדחף כלפי מעלה כשהרוח פוגעת ברכס, ולהישאר באוויר בלי שום תרמיקה. ובתכל׳ס, מה זה נותן? ההסמכה אומרת שהמדריכים ראו שאני יודע להמריא, לטוס ולהתנהל בתנאי ridge soaring בצורה בטוחה, גם כשיש רוח חזקה יותר. האימון מדגיש בדיוק את שני אלה: שיטות המראה ברוח יציבה, וידע על טיסה ברוח חזקה וסיכוניה. השנייה מבין השתיים נקראת Thermalling, והיא עולם אחר: לא רוח שנדחפת על רכס אלא אוויר חם שעולה מהקרקע. שם לומדים לקרוא את ההר עצמו, לשלוט ב־pitch ובקריסות, ולנחות בגישה בצורת U. אותה עשיתי רק בהמשך. בלי אחת מהשתיים אין APPI 3, ובשביל APPI 4 צריך את שתיהן. רוב הבקרים אנחנו כבר טסים בשבע, אחרי שעה נסיעה וארוחת בוקר, וכמעט תמיד הטיסה הראשונה היא בזריחה. היום הספקתי שלוש טיסות ב־Girlfriend. ואם מישהו חושב להגיע לקורס כזה — תבואו בכושר. בהרבה מהאתרים עולים עם כל הציוד על הגב, לפעמים כמה פעמים באותו יום, אחרי שקמת בחמש וחצי.

Kamshet פעם ראשונה בקורס שהרוח הייתה כל כך חזקה שרוב הקבוצה לא יכלה לצאת. היה שם בן אדם שבקושי הצליח להתקדם קדימה. אחרי שחיכינו בערך שעתיים, אני ועוד בן אדם ששוקלים די הרבה הצלחנו לצאת לטיסה. כל השאר החזירו את הציוד למטה ברכב. זה נשמע מוזר שהמשקל קובע מי טס, אבל זה בדיוק מה שקורה. זה נקרא wing loading. כנף שנושאת יותר משקל חייבת לעוף מהר יותר כדי להחזיק את עצמה באוויר, וכשהרוח מולך, מה שקובע אם אתה מתקדם או נדחף אחורה זה ההפרש בין מהירות הכנף למהירות הרוח. זה היה שיעור טוב בכך שאין דבר כזה "מזג אוויר טוב" באופן כללי. אותם תנאים יכולים להתאים לטייס אחד ולא לאחר. בדרך חזרה סגרו חלק מהכבישים והיינו קצת תקועים, אבל המדריכים חילצו אותנו. ובימים הקרובים יש לנו מבחן.

Kamshet ממשיך להתכונן למבחן המעשי, ואחד הדברים שהם הכי קשוחים לגביהם הוא כל מה שקורה לפני שהרגליים עוזבות את הקרקע. עוברים בסדר קבוע על הרתמה, החיבורים, החבלים, הכנף והרדיו. במקביל צריך לדעת את כיוון הרוח ואת התחזית לשעה הקרובה. טעות קטנה בשלב הזה היא קריטית. ברגע שהרגליים שלך עוזבות את הקרקע, כל מה ששכחת נשאר שכוח. הם רוצים לראות שאתה עושה את אותו תהליך בכל טיסה, גם כשאתה כבר מרגיש בטוח — כי כשלא יהיה מדריך לידך, אין מי שיזכיר לך. הקורס מתחיל להפוך מעבודה על טכניקה לעבודה על שיקול דעת.

Tower Hill, Kamshet היום היה סשן כפול. בבוקר חזרנו לעבודת קרקע והוספנו ריצת slalom — לרוץ עם הכנף מעל הראש תוך כדי שאתה מתפתל ימינה ושמאלה. זה מכריח אותך למקם את הגוף נכון מתחת לכנף. לרוב זה לא משהו שתשתמש בו באמת, אבל זה נותן הרבה יותר ביטחון. בערב הלכנו ל־Tower Hill. זה האתר הכי גבוה שיש לנו באזור, וגם האהוב עליי, כי אפשר להישאר שם באוויר הכי הרבה זמן. החיסרון הוא שיש שם מלא טייסים, ואז נכנסים לתמונה כללי תנועה באוויר. בדיוק כמו בכביש: מי נותן זכות קדימה, איך עוברים אחד מול השני, ולאיזה כיוון מסתובבים. אוויר עם עשרה מצנחים הוא לא מקום שאתה טס בו לבד. המשכתי מבחני הכנה, ובסוף היום כבר עמדתי בכל המשימות לגמרי לבד.

Tower Hill, Kamshet כמה חברים הודים מהקורס רצו שאני אכין להם מאכל ישראלי, אז ברור שהכנתי שקשוקה. זה אחד הדברים שאני אוהב בתקופות כאלה: אתה מגיע בשביל ללמוד משהו חדש, ופתאום מוצא את עצמך מבשל לחבורה שהכרת לפני שבועיים. מבחינת הטיסה, המשכתי מבחני דמה. והיום ניסינו גם top landing — לנחות בדיוק במקום שהמראנו ממנו, למעלה, במקום לרדת לשדה. זה דורש שטח פתוח רחב מספיק ושליטה מדויקת בגובה ובמהירות, כי אתה חוזר לאותו אזור שבו יש רוח, כנפיים ואנשים. זה האתר היחיד באזור שאפשר לעשות בו את זה. עוד שלב בדרך מ"אני יודע לנחות" ל"אני יודע לבחור איפה ואיך לנחות".

Temple Pilots, Kamshet כבר יש שגרה, ואולי זה מה שהכי מסביר איך קורס כזה נראה. קמים בחמש וחצי, בבסיס בשש, יוצאים לדרך בשש ורבע. יש בסביבה שישה או שבעה אתרים והבחירה משתנה לפי מזג האוויר — לרובם צריך גם ללכת קצת. מגיעים בין שבע לשמונה ומחכים לחלון הנכון. ב־11 כבר בדרך חזרה, ועושים תדריך על כל מה שעברנו. ב־12:30 ארוחת צהריים במועדון, אחר כך שנץ קצר, ובשתיים וחצי שיעורי תיאוריה. בימים שאין תיאוריה עושים למידה עצמאית. בחמש וחצי אני בחדר הכושר עם החבר'ה. בשמונה, אחרי מקלחת, או שאני מבשל לעצמי ארוחת ערב או שמזמין משהו. ואז יש די הרבה זמן לישון, כי מחר הכול מתחיל שוב לפני הזריחה. וכן, היום היה גם הפנצ׳ר הראשון שלי. בדרך חזרה עצרנו לאכול נשנושים מקומיים.

Kamshet ב־24 בדצמבר מזג האוויר לא אפשר לטוס בכלל. אחרי כמעט שלושה שבועות שבהם כל יום נבנה סביב המראה ונחיתה, זו הייתה תזכורת פשוטה: לא משנה כמה אתה רוצה לטוס, אם התנאים לא מתאימים נשארים על הקרקע. וגם בימים הבאים מזג האוויר המשיך לדרוש סבלנות. היו חלונות שבהם יכולנו לצאת, אבל בשביל המבחן הייתי צריך לא רק להמריא אלא לצבור מספיק גובה כדי לבצע את התרגילים. והגובה הוא לא קפריזה. את התרגילים האלה אי אפשר לעשות קרוב מדי לרכס או נמוך מדי, כי הם מכניסים את הכנף לקריסה בכוונה, ואם היא לא מתאוששת אתה צריך מספיק אוויר מתחתיך כדי לפתור את זה לפני הקרקע. התרגילים הם אותם שלושה שלמדנו ב־14 בדצמבר: קריסה יזומה של הכנף והתאוששות ממנה, שליטה בנדנוד חזק מצד לצד, ושליטה בתנועה חזקה קדימה ואחורה. אלה דברים שקורים די הרבה, בעיקר כשאתה טס בתנאים לא הכי אופטימליים. רק ביום השלישי צברתי מספיק גובה, ועברתי את המבחן של המועדון. זה אומר שאני יכול לטוס לבד באתרים שאני נמצא בהם עם מדריכים. ואז נסענו למסעדה מערבית ממש כיפית, אני יחד עם בחור שאנחנו כבר עשרים יום ביחד.

Kamshet אתמול בבוקר לא טסתי, אבל אחר הצהריים התנאים השתפרו ויצאנו. והיום אושרה הרמה השלישית. זה השלב שבו באמת נהיים טייס. APPI 3 דורש חמישה־עשר ימי קורס לפחות, שלושים טיסות גובה בהשגחה וחתומות ביומן, אחת משתי ההסמכות, ושני מבחנים — עיוני ומעשי. והחומר העיוני הוא לא טריוויה. מזג אוויר, מכניקה של טיסה, חוקי אוויר וציוד; ואת החלק שנקרא שם "המנטלי" — ניהול סיכונים, איך להעריך את עצמך בכנות, ואיך לתכנן את ההתקדמות שלך. ובתכל׳ס, מה זה נותן? זו הפעם הראשונה ש־APPI מרשה לך לטוס עצמאית לגמרי — אבל באתר הלימוד שלך. אתה כבר לא צריך מדריך שינהל את הטיסה ברדיו. באתרים חדשים עדיין מומלץ להיעזר בבית ספר של APPI או במישהו שמכיר את המקום. את המבחן המעשי עשיתי פעמיים. בפעם הראשונה לא הייתה מספיק רוח, ולא הצלחתי להישאר מספיק זמן באוויר כדי לבצע את התרגילים. ניתוח מזג האוויר הוא חלק גדול מהמבחן עצמו, אז למדתי את זה לקראת הפעם השנייה, ובינתיים המשכתי לטוס ולצבור ניסיון עד שראיתי שהיום זה היום. במקום לסיים ב־20 יום, המשכתי עוד חמישה — והתחלתי לצבור ניסיון לקראת ה־P4.

▶▶

Kamshet יום אחרי APPI 3, ומשהו קטן השתנה: אני כבר לא צריך שכל טיסה תהיה רק אימון. עכשיו שסיימתי את הרמה השלישית מותר לי לטוס עם המצלמות, עם ה־GoPro ועם ה־Insta360. עד עכשיו זה היה אסור, ובצדק: מצלמה על מוט היא יד אחת פחות, וכשכל תשומת הלב שלך צריכה להיות בכנף זה לא המקום. וזה גם היום שהכי צילמתי בכל הקורס. אחרי שלושה שבועות של לראות את זה רק מבפנים, פתאום אפשר להרים את הראש, להסתכל סביב, ולהתחיל לתעד. זה גם גרם לי להעריך עוד יותר את המקום. הוא מאוד מקצועי ומאוד שמרן — הם לא מקדמים אותך בתעודות בלי שהם בטוחים בך במאה אחוז. בסוף זה ספורט אקסטרים, וצריך לדעת להתנהל לפי התנאים בשטח.

Bonelli's Point, Kamshet הימים האלה כבר פחות על ללמוד תרגיל חדש ויותר על לצבור זמן אמיתי באוויר. היום עשיתי טיסה של שעתיים וחמש דקות — הכי ארוכה שלי עד אותו רגע. והיא לא הלכה לשום מקום, וזה בדיוק העניין. 49.5 קילומטרים של טיסה בתוך שטח של קילומטר וחצי, הלוך ושוב על אותו רכס, 135 מעברים. המראתי ב־921 מטר, הגעתי ל־1,286, ונחתתי בשקיעה. זה היה הרגע שבו הבנתי מה dynamic soaring באמת נותן. בתחילת הקורס עשר דקות הרגישו כמו טיסה ארוכה; עכשיו אני יכול להיות שעתיים באוויר ולבחור מתי לסיים. ובלילה חגגנו את השנה החדשה במועדון בסטייל הודי — רקדנו ושיחקנו מלא משחקים. לא דמיינתי שככה אני אחגוג אותה, אבל זו המתנה הכי טובה שיכולתי לתת לעצמי.

Kamshet — כמה אתרים מכאן ועד המבחן האחרון הקורס משתנה. פחות "משהו חדש" כל יום, ויותר לחזור על אותם דברים עד שהם נהיים טבעיים. בין ה־1 ל־11 בינואר יצאו לי 19 טיסות ומעל עשר שעות באוויר, בארבעה אתרים: Tower Hill, Bonelli's Point, Shelar Site ו־Shinde Training Hill. וזה בדיוק מה שצריך בשביל APPI 4: לפחות 50 טיסות, 30 שעות ושלושה אתרים שונים, בנוסף ל־APPI 3 ולשתי ההסמכות. אחד הימים הבולטים היה 6 בינואר — שעתיים ושלוש דקות ב־Tower Hill. אבל רוב הימים לא היו דרמטיים, וזו הנקודה. הניסיון נבנה מהמון טיסות רגילות. בתקופה הזאת גם למדתי לכבד יותר את מזג האוויר. היו ימים שהגענו, חיכינו, ובסוף לא טסנו. אנשים מנוסים ממני סיפרו שהם נסעו פעם לשבוע שלם של טיסה עם המועדון וחיכו כל השבוע בלי לטוס אפילו יום. אם יש ספק — אין למה להסתכן.

▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶

Tower Hill, Kamshet הגעתי למבחן אחרי יותר משלושים שעות טיסה בחודש וקצת, והרגשתי באמת בטוח בעצמי. למדתי המון מאנשים מקצועיים ברמות, ובאתי עם מלא ביטחון. השלב הראשון בכלל לא היה טיסה. קריאת שטח ומזג אוויר: מהירות רוח, כיוון, מה התנאים עושים ומה צפוי בשעה הקרובה. ואז הכנתי את הכנף וחיכיתי לרגע הנכון. זה החלק שדורש הכי הרבה ניסיון. שנייה מוקדם מדי והרוח עדיין חלשה — לא תצליח לצבור גובה, ובלי גובה אין תרגילים, וזה כישלון במקום. שנייה מאוחר מדי והרוח כבר חזקה מדי. עבדתי על זה יום־יום, וכל הזמן שאלתי אנשים מנוסים ממני איך הם קוראים את הרגע הזה. לפני ההמראה עשינו BeSafe — עוברים שוב על כל החבלים והמערכות ובודקים שהכול עובד ומחובר. וידוא נוסף על מה שכבר בדקת. הטעות הכי קטנה בבדיקה הזאת היא כישלון במקום. וזה אחד הדברים הכי טובים שלמדתי מהם: לא משנה כמה ניסיון יש לך, חשוב להישאר קשוב, צנוע, תמיד ללמוד ותמיד לחזור לבסיס. הטיסה עצמה הייתה מעולה — אחת הכי כיפיות שהיו לי. עשיתי את התרגילים בקלות ואז פשוט נשארתי באוויר לכיף. בסוף נדרשתי לגישת נחיתה מסודרת, ולנחות ברדיוס של 15 מטר מהמטרה. לא למעלה איפה שהמראתי, אלא באזור נחיתה אחר. עברתי בניסיון הראשון. ובאותו יום יצאה גם הטיסה הכי ארוכה שלי בכל הקורס — שעתיים ועשר דקות. ובתכל׳ס, זו הרמה שכל הקורס נבנה אליה בשבילי. APPI 4 היא הרמה שבה מותר לטוס עצמאית לגמרי, גם מחוץ לאתר שלמדת בו, ולהשכיר ציוד. ברמה 3 אתה עדיין לא טייס עצמאי. והמבחן שלה בנוי אחרת: אין רשימת תרגילים קבועה, המדריך פשוט מעריך כמה בוגר ועצמאי אתה בסביבות שונות. זה מה שרציתי מלכתחילה, כי המטרה שלי היא לטוס גם באלפים וגם בהימלאיה, ולא להיות תלוי כל פעם במדריך.

▶▶▶

Shelar Site → Ghonshet, Kamshet אחרי המבחן נשארו לי עוד יומיים, והפעם טסתי פשוט בשביל הכיף. ב־13 בינואר עשיתי ארבע טיסות בשלושה אתרים. וביום האחרון יצאתי מ־Shelar Site לכיוון Ghonshet — שעה ושתים־עשרה דקות, ולפי היומן זו טיסת המרחק הארוכה ביותר שלי בקורס. סיימתי עם 65 טיסות ו־33 שעות ו־31 דקות באוויר, על אותה Ozone Element, ומתשעה אתרי המראה שונים סביב Kamshet. קצת מוזר לסיים דווקא בנקודה שבה הכול מתחיל להרגיש טבעי. לפני שישה שבועות לא ידעתי להרים כנף מהקרקע. האישורים הסופיים במערכת של APPI הוזנו רק מאוחר יותר, כשכבר הייתי בנפאל בקורס היוגה — ובאותו יום גם נפתחה לי APPI 5. אבל הסיום האמיתי היה כאן: הטיסה האחרונה, הנחיתה, וקיפול הכנף בפעם האחרונה לפני ההרפתקה הבאה.

▶▶▶▶▶