קורס טיפוס הרים, הודו (NIM)

רשמית הקורס התחיל רק למחרת, והיום היה בעיקר קבלה, רישום, תשלום והנחיות ראשונות. NIM מקבל גם חניכים זרים ל־BMC, אבל רוב ההדרכה מתנהלת בהינדי ורמת האנגלית משתנה מאוד בין המדריכים. רק כשהגעתי לקמפוס הבנתי כמה זה הולך להשפיע על ארבעת השבועות הקרובים. בפועל קיבלתי מתרגם צמוד: אחד המדריכים ישב לידי בכל הרצאה ותרגם לי את מה שלא הבנתי. חלק מההרצאות היו באנגלית מלאה, חלק בהינדי. בניתי חלק גדול מהטיול שלי סביב הקורס הזה, אז היה רגע קצת מוזר כשהוא סוף־סוף התחיל. מהר מאוד הבנתי שגם הלו״ז בפועל מתחיל מוקדם: בימי האימונים ההשכמה הייתה ב־05:30, וב־06:20 כבר התחילה שגרת הבוקר. מוזיקה, אורות, חניכים שהגיעו מכל רחבי המדינה — ותוך כמה דקות הבנתי שזה לא הולך להיות מחנה נופש. מה שלא ציפיתי לו זה משמעת צבאית. באתי ללמוד טיפוס הרים והגעתי למקום שעומדים בו בשורות. סיימתי את הצבא ולא תכננתי לחזור לזה, וזה היה קצת קשה — יש כאן יותר משמעת ופחות לימוד. בתוכנית הרשמית: קבלה והנחיות על הקורס.

▶

אחרי השכמה ב־05:30, ב־06:20 התחלנו בחימום, מתיחות ואימון גופני — שגרה שתחזור כמעט בכל יום. אחר כך חילקו אותנו ל״חבלים״: קבוצות קבועות של בערך שבעה חניכים עם מדריך. החבל הוא הקבוצה שלך לכל הקורס: מתאמנים, אוכלים, מטפסים, ואחר כך גם גרים ביחד במחנה. עשרת הימים הראשונים היו בעיקר בשביל זה — להבין איך כל אחד מתנהג, מה החוזקות שלו ואיפה הוא נשבר, כדי שנדע על מי אפשר להישען כשזה באמת יהיה חשוב. ומה שהכי הפתיע אותי: חבר׳ה בני שלושים וארבעים, בלי שום קשר לספורט או לאקסטרים, שבאו לנסות את זה. הממשלה בהודו מסבסדת את הקורסים האלה כי היא רוצה שכמה שיותר אנשים יעברו אותם, אז המחיר נמוך משמעותית. זה מוציא אנשים לדברים שהם לא היו מנסים אחרת. אחר הצהריים עברנו בדיקה רפואית וקיבלנו את הציוד. כל פריט נרשם ונחתם בנפרד: תרמיל, ביגוד, ציוד סלע, ציוד שלג וקרח וגרזני קרח. לפני החלוקה למדנו גם איך לארוז תרמיל כמו שצריך — איפה לשים את המשקל, מה חייב להיות נגיש ואיך לגרום לתיק כבד לשבת נכון על הגוף לאורך יום שלם. את היום סגרנו בשיעור על התנהלות בהרים: בטיחות, יחס לסביבה, התנהגות במחנה וכבוד לאנשים ולמקום. כבר ביום הראשון הרגשתי כמה NIM ממושמע. הימים ארוכים, צפופים ומתוכננים כמעט עד הדקה. בתוכנית הרשמית: חימום ומתיחות · אימון גופני · חלוקה לחבלים · שיחה אדמיניסטרטיבית והצגת המדריכים · סיור בקמפוס ובמוזיאון · מבוא לציוד ולאריזת תרמיל · בדיקה רפואית וחלוקת ציוד · נימוסים ומנהגים בהרים.

▶▶▶▶▶

בפעם הראשונה יצאנו עם הציוד שקיבלנו. ההליכה במעלה הייתה גם אימון וגם בדיקת ציוד אמיתית: לראות שהנעליים והתרמיל יושבים טוב, להתחיל להתרגל למשקל ולהרגיש איך הגוף מגיב לעומס. אחר כך נכנסנו לעולם החבלים: סוגי חבלים, גלגול ונשיאה, קשרים בסיסיים ואיך נקשרים נכון כחלק מקבוצת חבל. הייתה גם הרצאה על רכס Himalaya — המבנה שלו והאזורים השונים — ושיעור בעזרה ראשונה שהתמקד במצבים שבאמת פוגשים בהרים. כבר פה הבנתי שהקורס הוא הרבה יותר מ״ללמוד לטפס״. NIM מנסה לבנות בסיס שלם: תנועה, חבלים, מחנאות, רפואה, ניווט והבנה של הסביבה שבה עובדים. בתוכנית הרשמית: הליכה במעלה · מבוא לחבלים וגלגול חבל · קשרים והתקשרות · הרצאה על רכס Himalaya · עזרה ראשונה · הקמת אוהלים · תדריך קניות ויציאה לשוק.

▶▶▶

יצאנו ברגל אל Tekhla, אזור אימוני הסלע של NIM. ההליכה לשם הייתה בערך 10 ק״מ, והיא הייתה חלק מהאימון לא פחות מהטיפוס עצמו. בכל יום שחזרנו ל־Tekhla הוספנו בהדרגה עוד ציוד ומשקל לתרמילים, כדי להרגיל את הגוף לשאת עומס גדול יותר ולהכין אותנו למשקל שנצטרך לסחוב בשלב ההרים. רק אחרי ההליכה עם הציוד על הגב הגענו למצוק והתחלנו את יום הטיפוס. על הסלע התחלנו מהבסיס: אחיזות, עבודת רגליים, בולדרינג וטיפוס קמין — תנועה בתוך חריץ רחב בסלע, כשהגוף עובד מול שני הצדדים כדי ליצור לחץ וחיכוך. התחלנו גם לעבוד על עגינות ועל אבטחה (belay), כלומר שליטה בחבל בצורה שמאפשרת לעצור נפילה של מטפס. הקשרים, שעד עכשיו היו בעיקר חומר להרצאה, התחילו להפוך למשהו שצריך לעשות בלי לחשוב יותר מדי. בהמשך הקורס נבחנים עליהם, והמטרה היא לא רק לזהות קשר אלא לקשור אותו נכון, מהר ובמצב שבו באמת צריך אותו. בתוכנית הרשמית: טרק אל Tekhla · עקרונות טיפוס סלע, אחיזות וטיפוס קמין · בולדרינג וטיפוס סלע · עגינות ואבטחה · גלישה · מזג אוויר.

▶▶▶▶▶

אחרי שלמדנו את הקשרים, התחלנו להשתמש בהם בתוך מערכות אמיתיות. תרגלנו עגינות — נקודות חזקות שאליהן מחברים את מערכת החבל — אבטחה של מטפס וגלישה בחבל (rappelling), כלומר ירידה מבוקרת לאורך חבל בעזרת חיכוך. במקביל התחיל הצד הרפואי של עבודה בקור. קיבלנו הרצאה על היפותרמיה ובהמשך על פגיעות קור. לפני שעולים למחנה הגבוה צריך לדעת לזהות מתי מישהו מתחיל להסתבך מהקור, ולעצור את זה בזמן. באתי מרקע של טיפוס, אז את רוב זה כבר ידעתי — גלישה, אבטחה, עגינות. עשרת הימים הראשונים היו בשבילי בעיקר חזרה על דברים שאני עושה ממילא, ועוד כמה דרכים לעשות כל אחד מהם. המדריכים ראו את זה מהר והתחילו להראות לי דברים מתקדמים יותר. בתוכנית הרשמית: מעבר לגדת הנהר · הרצאה על היפותרמיה · עגינות, אבטחה וגלישה באזור Tekhla · קשרים · פגיעות קור.

▶▶▶▶

זה היה היום שחיכיתי לו: יום של טיפוס ספורטיבי בקמפוס. עבדנו באזור Pine Bowl — אזור טיפוס פתוח של NIM שבו נמצא קיר טיפוס מלאכותי — וגם באזור הטיפוס המקורה. עשינו בולדרינג והובלה. בהובלה המטפס עולה ראשון ומקליפ את החבל לנקודות האבטחה לאורך המסלול, כך שצריך לנהל גם את הטיפוס וגם את החבל תוך כדי תנועה. אחר כך עברנו לקריאת מפה וניווט. בשבילי זה היה חומר מוכר, אבל היה מעניין לראות איך אותם עקרונות נלמדים כאן בהקשר הררי ובשפה של NIM. בסוף היום התחלנו להתארגן ברצינות לשלב ההרים: התאמת קרמפונים לנעליים, בדיקת ציוד והחלפות אחרונות. קרמפונים הם מסגרות מתכת עם חודים שמתחברות לנעל ונותנות אחיזה על שלג קשה וקרח. פה כל פרט קטן חשוב — כשעולים למחנה המרוחק, אין איפה להחליף ציוד אם משהו לא יושב טוב. בתוכנית הרשמית: אימון גופני · טיפוס ספורטיבי באזור Pine Bowl · טיפוס מעשי בפנים ובחוץ · החלפת ציוד והתאמת קרמפונים · קריאת מפה.

▶▶▶

ירדנו לגדת הנהר לתרגול חציית נחל הררי. למדנו כמה דרכים להעביר אדם או קבוצה במים זורמים, בעזרת מיקום נכון של הגוף, עבודה משותפת וחבל כשצריך. זה לא הדבר הראשון שחושבים עליו כשאומרים ״טיפוס הרים״, אבל בדרך למחנות ולמסלולים מבודדים גם נהר יכול להפוך למכשול רציני. אחר הצהריים חזרנו לחומר הטכני: מונחי סלע, עוד התאמות ציוד והרצאה על אקלום. אקלום הוא ההסתגלות ההדרגתית של הגוף לגובה ולפחות חמצן זמין. בהמשך זה כבר לא יהיה מושג מההרצאה — זה יקבע בפועל כמה מהר נוכל לעלות ואיך נרגיש במחנה. בתוכנית הרשמית: הכנה לחציית נחל הרים · חצייה מעשית בגדת הנהר · מונחי סלע · החלפת ציוד והתאמת קרמפונים · אקלום · סרט הדרכה.

▶▶▶▶▶

חזרנו אל Tekhla לעוד יום טיפוס, כולל מסלול ארוך, ואז עברנו לאחת המיומנויות הכי מזוהות עם טיפוס הרים גבוה: תנועה על חבל קבוע. Fixed Rope הוא חבל שמעוגן מראש לאורך מקטע של סלע, שלג או קרח, כדי שאפשר יהיה להתקדם עליו בצורה מאובטחת בשטח תלול או מסוכן. למדנו לעלות עליו עם Jumar — אסנדר מכני שננעל על החבל כשמעמיסים עליו ומחליק כשדוחפים אותו כלפי מעלה. רואים את המערכת הזאת שוב ושוב במסלולים גבוהים ברחבי Himalaya, ובשבילי זה היה הרגע שבו אימוני המצוק התחילו להתחבר ממש לעולם של טיפוס הרים גבוה. אחר כך עברנו להיגיינה ותברואה במחנה ולהיסטוריה של טיפוס ההרים ההודי. כשעשרות אנשים חיים שבועות במחנה מרוחק, מים, פסולת, שירותים וניקיון הם לא עניין של נוחות — הם חלק מהבטיחות של כולם. בתוכנית הרשמית: טרק אל Tekhla · טיפוס סלע, עגינות, אבטחה, גלישה ומסלול ארוך · חבל קבוע · היסטוריה של טיפוס ההרים ההודי · היגיינה ותברואה במחנה.

▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶

עוד יום באזור Tekhla. הפעם תרגלנו גם Body Rappelling — גלישה שבה החבל עובר סביב הגוף עצמו ויוצר את החיכוך, בלי מכשיר גלישה מודרני. זו לא הדרך שהייתי בוחר בה כשיש ציוד מלא, אבל היא גורמת להבין מהר מאוד מה החיכוך עושה ואיך שליטה בחבל באמת עובדת. המשכנו לתרגל עלייה עם Jumar, ואז הגשם קטע את האימון והחזיר אותנו לבסיס. אחר הצהריים עבר למונחי הרים — רכסים, שלוחות, אוכפים, קרחונים ושאר תצורות השטח — ולשיעור על חילוץ והצלה. בתוכנית הרשמית: טרק אל Tekhla · תרגול חבל קבוע · מונחי הרים · פעולות חילוץ והצלה ותפקיד NIM.

▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶

סיימנו את שלב הסלע בחזרה על עגינות, אבטחה, טיפוס וגלישה, כולל Body Rappelling. אחרי כמה ימים רצופים באותו אזור הדברים התחילו להתחבר. חזרנו מוקדם יחסית, ואת שאר היום העברנו בארגון לקראת ההרים: החלפות ציוד אחרונות, הפקדת כסף וחפצי ערך ותדריך ליציאה. למחרת עזבנו את הקמפוס לכשבועיים של מגורים בשטח ואימוני שלג וקרח — החלק שחיכיתי לו יותר מכל. בתוכנית הרשמית: טרק אל Tekhla · חזרה על טכניקות הסלע · תדריך לקראת שלב ההרים · החלפת ציוד · הפקדת כסף וחפצי ערך · הכנה ליציאה.

▶▶▶▶▶▶

העמסנו את הציוד על האוטובוסים, עצרנו במקדש של NIM ונסענו אל Bukki, נקודת ההתחלה של הטרק. מכאן התחילו שלושה ימי עלייה הדרגתית לכיוון אזור האימונים, סביב 3,500 מטר. היום הראשון הסתיים במחנה Tela Camp, בערך בגובה 2,500 מטר, אחרי עלייה של כ־800 מטר וכחמש שעות הליכה. הקצב היה איטי בכוונה. אף אחד לא ניסה לנצח את הדרך — המטרה הייתה שכל הקורס יעלה יחד וייתן לגוף זמן להתחיל להסתגל לגובה. בתוכנית הרשמית: הכנה להר · העמסת תיקים וביקור במקדש NIM · נסיעה אל Bukki · טרק אל Tela Camp · הקמת מחנה · הליכת אקלום.

▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶

זה כבר היה יום הליכה ארוך יותר — בערך שבע שעות — שהסתיים באזור Gujjar Hut, סביב 3,200 מטר. הנוף השתנה בהדרגה מנהר וג׳ונגל לשטח פתוח יותר, ובסוף היום הקמנו מחנה בשלג. הגובה התחיל להיות מורגש, גם אם עדיין לא בצורה דרמטית. באותו יום איבדתי גם את הרחפן, שנתקע גבוה בעץ ולא הצלחנו להוריד אותו. זה תסכל אותי יותר ממה שציפיתי, אבל בקורס כזה אין הרבה זמן לשקוע בזה — למחרת קמים וממשיכים לעלות. בתוכנית הרשמית: מעבר אל Gujjar Hut · הקמת מחנה · הליכת אקלום.

▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶

קיפלנו את המחנה ועלינו אל NIM Base Camp, בערך 3,500 מטר. זה היה הבית שלנו ל־12 הימים הבאים — ומכאן יצאנו לאימוני השלג והקרח ולתרגולים באזור Dokriani Glacier. המחנה היה אוהלים, והקמנו אותם בעצמנו. היה שם גם צוות מקומי שבישל, והאוכל היה ממש טעים. תמיד בשרי וגם צמחוני — בהודו זה תלוי מאיזה אזור אתה בא ובמה אתה מאמין, אז מקפידים על מגוון. היום נשאר קצר יחסית כדי לתת לגוף זמן להתאקלם. אחר הצהריים בדקנו שוב קרמפונים, נעליים וגייטרים — כיסויים שמונעים משלג להיכנס לנעל — ובערב ראינו סרט הדרכה של NIM על עבודה בקרח. כאן הרגשתי שהקורס באמת עובר מהסלע לשלב האלפיני שלו. שלב ההרים: ימים 13–23 מכאן מזג האוויר התחיל לנהל לנו את הלו״ז. בתוכנית היו אימוני קרחון, חציית בקעים, חילוץ, קריאת מפה ועליית גובה, אבל שלג כבד וסופות שינו כמעט כל יום. לכן בחלק הזה אני כותב קודם מה באמת עשינו, ורק אחר כך מה הופיע בתוכנית. בתוכנית הרשמית: סגירת המחנה הקודם · מעבר אל NIM Base Camp · הקמת מחנה · התאמת קרמפונים, נעליים וגייטרים · סרט הדרכה על עבודת קרח.

▶▶▶

התחלנו לעבוד על שלג ברצינות. תרגלנו עלייה וירידה במדרונות, תנועה לבד ובקבוצה ושימוש בגרזן קרח לשיווי משקל ולבטיחות. לפני טיפוס קרח תלול, צריך קודם לדעת ללכת טוב על שלג — בלי להחליק ובלי לבזבז אנרגיה מיותרת. הקורס התחלק לשתי קבוצות שעבדו במקביל, כדי שלא ייווצר עומס בתחנות: יום אחד על שלג, יום אחד על קרח. השלג היה קרוב, בערך עשר דקות מהמחנה. הקרח היה שעתיים משם, ובדרך עולים לכמעט 4,000 מטר. בהמשך למדנו על קרחונים — איך הם נוצרים, איך הם זזים ואילו סכנות הם יוצרים — והתחלנו לעבוד על עגינות בשלג ואבטחה הדדית. אם מזג האוויר היה מאפשר, למחרת היינו אמורים לעלות אל Dokriani Glacier, בערך שעתיים הליכה מהמחנה. בתוכנית הרשמית: מעבר לאזור האימונים · עבודה על שלג · עלייה וירידה במדרונות עם גרזן קרח · בדיקה רפואית · הרצאה על קרחונים.

▶▶▶▶▶▶▶▶▶

זה היה אמור להיות היום המלא הראשון שלנו על הקרחון. בפועל הסופה נמשכה כמעט כל היום, וכל האימון המעשי בוטל. אמרו לנו שבשנים האחרונות בתקופה הזאת כמעט כל השלג כבר נמס, אז סופה כזאת היא נדירה. בספורט שתלוי במזג אוויר, לפעמים המזל משחק נגדך. במקום לעלות אל Dokriani Glacier קיבלנו הרצאות על הצמחייה ובעלי החיים באזור Himalaya ועל העקרונות התיאורטיים של טיפוס קרח. לא היום שקיוויתי לו, אבל לפחות המשכנו לבנות את הידע שנצטרך ברגע שייפתח חלון מזג אוויר. בתוכנית הרשמית: תוכנן ולא בוצע: מעבר אל Dokriani Glacier · עלייה וירידה על קרח עם גרזן וקרמפונים · עגינות קרח, אבטחה וגלישה · בדיקה רפואית.

▶▶▶▶▶▶

חצי יום של מזג אוויר טוב הספיק כדי להגיע אל Dokriani Glacier. עלינו בערך שעתיים וחצי וכ־300 מטר בגובה, ושם סוף־סוף התחלנו לתרגל בניית עגינות בקרח, אבטחה וטיפוס. עגינה בקרח היא נקודה שממנה אפשר לאבטח מטפס או לבנות מערכת חבל. משתמשים בציוד ייעודי שמוחדר לקרח, אבל הציוד לבדו לא מספיק — איכות הקרח והמיקום של העגינה הם מה שקובע אם היא באמת טובה. אחרי כמה ימים של הרצאות והדגמות, היה כיף סוף־סוף לעבוד על הדבר עצמו. הלילה שלפני היה קשה. שלג הצטבר על האוהלים, וקמנו כל כמה שעות כדי לנער אותו ולפנות מסביב לפני שהמשקל יקריס אותם. זו הייתה הפעם הראשונה שישנתי בשלג כזה ובאוהל כזה, ואין דרך אחרת ללמוד איך מתנהלים בסביבה הזאת. בגובה גם דברים קטנים גובים יותר אנרגיה, והאקלום עדיין הורגש בכל פעולה. בערב קיבלנו הרצאה על מפולות שלגים. בתוכנית הרשמית: במקור תוכננו חציית בקעים קרחוניים, חילוץ מבקע, חזרה על חבל קבוע והרצאה על מפולות. בפועל היום הוקדש בעיקר לעגינות ולטיפוס על קרח; הרצאת המפולות התקיימה.

▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶

זה היה הלילה הקר ביותר בקורס עד אז. כמעט הכול קפא — כולל הנעליים. במהלך היום קיבלנו הדגמה של חציית Crevasses — בקעים עמוקים בקרחון, שלפעמים פתוחים ולפעמים מסתתרים מתחת לגשר שלג. במקביל התקיים תרגיל חילוץ והצלה עם מסוק, וצפינו בו מהאזור. מזג האוויר נשאר לא יציב: כמה שעות שמש ואז שוב שלג. כבר הבנו שכל חלון טוב על הקרחון מנצלים מיד. בתוכנית הרשמית: תוכננו עבודה על קרח לחלק מהחבלים, חציית בקעים וחילוץ לאחרים, וכן הרצאה על סכנות הרים.

▶

בבוקר נפתח חלון מזג אוויר טוב ועלינו שוב אל Dokriani Glacier. תרגלנו תנועה עם קרמפונים ושימוש נכון בגרזן הקרח — איפה להציב את הרגליים, איך לשמור על מרכז הכובד ואיך להשתמש בגרזן לתמיכה ולביטחון. אחרי כמה ימים שבהם הרבה מהחומר עבר בהדגמות, הפעם קיבלנו זמן לעבוד בעצמנו. סוף־סוף הרגשתי שאנחנו באמת מתאמנים על קרח ולא רק מחכים למזג האוויר. בצהריים השמיים נסגרו שוב וחזרנו למחנה. בתוכנית הרשמית: תוכננו עבודה על קרח, חציית בקעים וחילוץ, וכן מבוא לציוד רפואי/חמצן בגובה.

▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶

בלילה ירד שלג כבד מאוד. שוב קמנו בחושך כדי לנער ולפנות שלג מהאוהלים, ובמהלך היום המשכנו לחפור ולפתוח מעברים סביב המחנה. רוב היום פשוט הלך על להחזיק את המחנה עובד. האימון שתוכנן על Dokriani Glacier בוטל. הספקנו קצת ניווט וקריאת מפה, ובערב ראינו סרט על המטפס Marc-André Leclerc. לא יום טכני, אבל ככה נראים חיים במחנה גבוה — המון עבודה שלא נכנסת לתמונות. בתוכנית הרשמית: תוכננו חזרה על עבודת קרח, עגינות, אבטחה, גלישה וחבל קבוע · חזרה על חציית בקעים וחילוץ · תרגול קריאת מפה. עבודת הקרחון בוטלה בגלל השלג; קריאת המפה התקיימה.

▶▶▶▶

היום תרגלנו Crevasse Rescue — אחד הנושאים החשובים בתנועה על קרחון. אם מטפס נופל לבקע, הדבר הראשון הוא לא למשוך אותו החוצה; קודם חברי החבל צריכים לעצור את הנפילה, לבנות עגינה יציבה ולהעביר אליה את העומס בצורה בטוחה. משם עוברים לחילוץ עצמו. תרגלנו עבודה כקבוצת חבל ושימוש במערכות שמייצרות יתרון מכני כדי להוציא אדם מהבקע. מה שנשאר לי מהתרגול הוא שהחילוץ מתחיל הרבה לפני שמושכים בחבל — הוא תלוי בתנועה נכונה כקבוצה, במתח בחבל ובתגובה המיידית ברגע שמישהו נופל. בהמשך היום השלג התחזק שוב והחזיר אותנו מוקדם לאזור האוהלים. בתוכנית הרשמית: תוכננו עבודה על קרח וחבל קבוע לחלק מהחבלים, חציית בקעים וחילוץ לאחרים, וכן תרגול החייאה.

▶▶▶▶▶▶▶

יצאנו אל Dokriani Glacier בפעם האחרונה. היום חיבר הרבה ממה שלמדנו עד עכשיו: טיפוס עם גרזני קרח, עלייה על חבל עם Jumar, גלישה והובלה על קרח. הפעם כבר לא עבדנו על כל מיומנות לבד. השתמשנו בהן אחת אחרי השנייה, כמו במקטע טיפוס אמיתי — לעלות, לאבטח, להתקדם על חבל ולרדת בצורה מבוקרת. בתוכנית הרשמית: בתוכנית הופיעו עגינות, אבטחה, בלימה עצמית ובלימת צוות וגלישה על שלג. בפועל היום הוקדש בעיקר לעבודה על קרח.

▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶

סיימנו את החומר המעשי על שלג: חילוץ מבקע, חציית גשרי שלג ותנועה בקבוצות קשורות בחבל. על קרחון, החבל בין המטפסים הוא ממש מערכת ביטחון — אם אחד נופל לבקע, האחרים צריכים לעצור אותו וליצור בסיס שממנו אפשר להתחיל חילוץ. זה היה אחד הימים שהכי נהניתי מהם, כי בפעם אחת התחברו תנועה, חבל, עגינות, בלימת נפילה וחילוץ. בתוכנית הרשמית: מעבר לאזור האימונים · חזרה על כל עבודת השלג · הכנה לעליית גובה.

▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶

עלינו לאזור של כ־4,600 מטר כחלק מאימון גובה. לא הייתה כאן מטרה להגיע לפסגה; רצו שנרגיש בצורה מבוקרת מה קורה לקצב, לנשימה ולמאמץ כשעולים גבוה יותר — ואז נחזור למחנה. ביום הזה הובלתי. יש כמה מועמדים לחניך מצטיין, אחד מכל קבוצה, והם אלה שמובילים את שאר הקורס למעלה: הולכים ראשונים, בודקים את הדרך ומוודאים שאף אחד לא עובר מעל סדק. מדריך צמוד הולך איתנו כל הזמן, אבל זה בכל זאת נותן טעם של הליכה בשטח שאף אחד לא סימן ואף אחד לא הבטיח שהוא בטוח. הייתי מועמד בגלל הידע שהבאתי איתי. ואחרי יותר משבוע מעל 3,500 מטר באמת מרגישים את ההבדל. כל יום קצת יותר קל מזה שלפניו. אחרי הירידה התחלנו את המבחנים. במבחן המפה נתנו לנו מיקום והיינו צריכים למצוא את הנ״צ. מבחן בשטח, לא עוד דף שאלות. בתוכנית הרשמית: עליית גובה · הצגת אזור העלייה · תרגול קשרים · הכנה למבחן הכתוב.

▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶

היום הוקדש למבחני הסיום: תרגיל ניווט קבוצתי, מבחן קשרים ומבחן תיאוריה על החומר שלמדנו לאורך הקורס. אחרי כמעט חודש המבחנים הרגישו כמו סיכום, לא כמו אירוע. מה שנראה מפוזר בשבוע הראשון כבר התחבר. הציון הסופי משוקלל מכל המבחנים ביחד, והמבחן הכתוב היה החלק שהכי פחות עניין אותי — הרבה על ההיסטוריה של הטיפוס, והרבה על שמות של הרים מאוד ספציפיים. לא בשביל זה באתי. בסוף לא קיבלתי את המצטיין. בתוכנית הרשמית: מבחן כתוב ומשוב · תרגיל ניווט ותחזוקת ציוד · מבחן קשרים · בחירת החבל והחניך המצטיינים.

▶

ניקינו את המחנה, פירקנו את הציוד והתחלנו לרדת. מה שלקח לנו שלושה ימים לעלות עשינו עכשיו ביומיים, והפער בקצב היה מורגש מיד. אחרי כמעט שבועיים של שלג, קרח ואוהלים, כבר הרגשתי את הסוף של הקורס באוויר. בדרך למטה כבר התרגשתי לחזור — בשמחה ובעצב ביחד. בתוכנית הרשמית: ניקוי וסגירת המחנה · טרק אל Tela Camp · ערב מחנה.

▶▶

ירדנו אל Bukki ומשם חזרנו באוטובוס לקמפוס של NIM. פתאום שוב הייתה קליטה סלולרית, מקלחת, עיר ואוכל שלא הגיע ממטבח המחנה. אחרי ימים שבהם סדר היום נקבע לפי שלג, קרח ומזג אוויר, החזרה לעולם הרגיל הרגישה קצת מוזרה. ואחרי שבועיים באוהל, המקלחת הזאת הייתה משהו. בתוכנית הרשמית: טרק אל Bukki · נסיעה באוטובוס ל־NIM · יציאה לשוק.

▶▶▶▶

היום כבר הרגיש כמו סגירה: שיחות סיכום, ראיונות, תחקיר ומשוב על מה עבד ומה אפשר לשפר במחזורים הבאים. טיפלנו בציוד, החזרנו הכול ועברנו בדיקה רפואית אחרונה. אחרי חודש שהציוד הזה היה עליי כל יום, להחזיר אותו הרגיש כמו הסוף. בתחקיר נתנו משוב על הקורס, והרגשות שלי היו מעורבים. מנטלית זה היה קשה לי, בעיקר בגלל החזרה לאווירה הצבאית שלא הייתי מוכן אליה — אבל אחרי כמה ימים מתרגלים, ומוצאים גם את הכיף. בתוכנית הרשמית: משחק כדורעף · ראיונות ותחקיר · תחזוקה והחזרת ציוד · בדיקה רפואית · תרגול החייאה · ערב מחנה.

▶▶▶

בבוקר עשינו חזרה כללית וצילומים, קיבלנו חולצות NIM ואז הגיע טקס הסיום — תה עם אורח הכבוד ותמונה קבוצתית. עשרים ושמונה ימים קודם עמדתי בדלפק הקבלה בעיר Uttarkashi. מאז עברנו מסלע וחבלים דרך מחנות וניווט, ועד שלג, קרח, בקעים קרחוניים ועלייה לכ־4,600 מטר. הדבר הכי משמעותי שלקחתי מהקורס הוא לא טכניקה אחת אלא הבסיס — איך תנועה, חבל, מזג אוויר, רפואה, ציוד ועבודת צוות מתחברים. אם אני כן: הקורס הבסיסי מלמד דברים בסיסיים מדי, וחלק מהם כבר לא באמת בשימוש היום. הציוד מתוחזק טוב, אבל רובו ישן ולא בהכרח מה שתיקח איתך למשלחת. הייתי רוצה שרוב הזמן יהיה מעשי ולא שיעורים ותיאוריה — את מה שלמדתי בחודש הזה אפשר ללמוד בארבעה־חמישה ימים באירופה, עם ציוד חדש יותר והרבה יותר תרגול. אבל אני מבין מאיפה זה בא. בהודו צריך הסמכות כדי לטפס על פסגות, והודי רגיל לא יכול פשוט לצאת להר — הוא חייב את הקורס הבסיסי, ה־BMC. מי שרוצה דברים מתקדמים יותר ופסגות גבוהות יותר ממשיך ל־AMC, ושם כבר מלמדים מה שרלוונטי למשלחות היום. חשבתי לעשות גם אותו, ותוך כדי הבנתי שעדיף שאלך כבר לטפס במקום לבזבז עוד חודש על תיאוריה. ולמרות כל זה אני ממש לא מתחרט. הכרתי חבר׳ה הודים ואנשים מעניינים, ראיתי צדדים של מדינה שהיא לא שלי, וזרקתי את עצמי לחוויה מיוחדת. וגם אם לא למדתי כמה שרציתי — יצאתי משם עם הביטחון שאני מוכן לפסגות גבוהות יחסית, עם גרזנים, עם Jumar, עם מה שצריך. בתוכנית הרשמית: חזרה כללית וצילומים · תרגול החייאה וטיפוס ספורטיבי · חלוקת חולצות NIM · טקס הסיום · תה עם אורח הכבוד · תמונה קבוצתית.

▶▶