הסמכת דייבמאסטר

לא צללתי שנתיים. הפעם האחרונה הייתה קורס הצלילה בארץ, וזה הזמן שעבר עד שנכנסתי למים ב־Koh Tao. התחלנו בבריכה. כל התרגילים הבסיסיים שעושים בקורס — הורדת מסכה, הוצאת ווסט, כל הרשימה — עד שהמדריך ראה שאני עושה את הכול. אחרי זה אכלתי צהריים, והצלילה עצמה חיכתה ליום שאחרי. את זה עשיתי ב־Onyx Divers. מצאתי אותם דרך קבוצות וואטסאפ של ישראלים שמטיילים במזרח, עשיתי שיחות עם כמה מקומות, ומהם הכי התרשמתי. זה התגלה בהמשך כהחלטה הכי טובה שעשיתי בטיול. במים הרגשתי ממש כיף. הייתי שחיין תחרותי כל הילדות, אז אני בכללי מאוד בנוח במים — התנועות והבעיטות של הסנפירים באים לי בטבעיות. מה שכן, צריכת האוויר שלי הייתה ממש גבוהה. זה מה שהייתי צריך לעבוד עליו, כדי שהצלילות יהיו ארוכות יותר ושאני אהנה מהן יותר. היומן: צלילה אחת · 40 דקות מתחת למים · 10 מ׳ · Sairee Reef

▶

עשינו שתי צלילות. בקו טאו צוללים תמיד מסירה, אז כל יציאה היא שתי צלילות, בדרך כלל בשני אתרים שונים כי בכל אחד יש דגים אחרים. יש שתי יציאות ביום — אחת בשבע בבוקר ואחת בשתים־עשרה בצהריים — ובלילה זה ממש נדיר. אחרי שלא צללתי כל כך הרבה זמן, מה שהתגעגעתי אליו זה השקט שיש מתחת למים. הדבר היחיד ששומעים זו הנשימה שלך. והיה לי מזל עם התנאים: ראות ממש טובה וכמעט בלי זרמים. ראינו להקות ענקיות של פוזילרים, ונכנסנו לתוך אחת מהן. הם סגרו עלינו מכל הכיוונים. פשוט מדהים. הים שונה ברמות מהבריכה. בריכה זו סביבה מבוקרת וסלחנית — גם אם קורה משהו, אתה עולה למעלה בשנייה. בים אתה יכול להיות ב־30 מטר, ואם יש בעיה ואתה נלחץ ולא זוכר איך לטפל בה, אתה בסכנה אמיתית לחיים שלך. עוד לפני שהגעתי סגרתי עם המועדון חבילה לקראת הדייבמאסטר: משלמים מראש, ומקבלים צלילות בלי הגבלה מהמועדון לכל החיים. זה מה שאיפשר לי להשלים ל־40 צלילות בלי לשלם סכום גדול על כל צלילה. הם גם אמרו לי מראש שאני צריך לעשות את קורס ההצלה, אז תכננו את הימים ככה שאספיק את כל ההשלמות עד סוף החודש ואוכל להתחיל את הדייבמאסטר. היומן: 2 צלילות · 1:43 שעות מתחת למים · עד 17.4 מ׳ · Hin Wong Bay, HTMS Hanhak Sattru 312

▶▶▶▶▶

ארבעת הימים התחלקו ככה. ביום הראשון עשינו את קורס העזרה הראשונה וההחייאה, וגם את כל התיאוריה של הימים שאחריו. קורס העזרה הראשונה הוא כמו יום של מגישי עזרה ראשונה בצבא, רק עם דברים שהם ספציפיים לצלילה — מה קורה אם מישהו טובע, דברים כאלה. ביום השני היינו בבריכה. תרגילי הצלה: להדגים, ולטפל בצולל מחוסר הכרה. ביום השלישי כבר יצאנו לים ועשינו את אותם דברים איפה שיש גלים, המים עמוקים יותר, וזו לא סביבה מבוקרת. ביום הרביעי יש משהו שקוראים לו Hell Dive. המדריכים לוקחים אותך לאזור שאין בו שום דבר מסביב — בלי אלמוגים, בלי שום דבר שאפשר לפגוע בו — ומתחילים להתעסק לך בכל הציוד. מוציאים לך את הווסת ורואים שאתה יודע למצוא אותו. סוגרים לך את המיכל ורואים שאתה מצליח לפתוח אותו שוב. ככה במשך כמה דקות. ובאותו יום גם מבחן ההצלה: למצוא צולל מחוסר הכרה מתחת למים לפי שיטת סריקה שלימדו אותנו, להעלות אותו לפני המים בצורה הנכונה, ואז לשחות איתו לסירה ולהעלות אותו לסיפון בלי שום עזרה. זה גם התרגיל הכי קשה בקורס. תוך כדי שאתה שוחה איתו אתה צריך גם להוריד אותו מהציוד וגם לשמור את הראש שלו מעל המים, וכשאתה מגיע לסולם של הסירה אתה צריך ממש לשים אותו עליך ולעלות איתו. רוב התרגילים היו לי די פשוטים. אני יחסית חזק והרגשתי די הרבה ביטחון במים, והייתי בטוח בעצמי שאני אעמוד בכל הדברים. עשיתי את הקורס עם עוד בחור בן שלושים ובחורה בגילי, ותרגלנו הכול אחד על השני — מה שעזר ממש להשתפר, גם להבין את הבעיות וגם ללמוד מהטעויות של השני. לדעתי קורס ההצלה הוא הקורס הכי חשוב שאפשר לעשות כצולל. רוב האנשים לא יתקלו בסיטואציה שהם צריכים להציל מישהו — ואם זה כן קורה, בדרך כלל זה יהיה המדריך או ה־Divemaster שצולל עם הקבוצה. אבל הוא מלמד אותך איך באמת לטפל בציוד שלך ולהשתמש בו כמו שצריך, ומה לעשות אפילו כשאין לך אוויר. הם עוברים על כל תקרית וכל בעיה שיכולה לקרות, מראים לך איך לפתור אותה, ומתרגלים אותך עליה בלי הפסקה. זה שיפר לי את הרמה שאני צולל בה בהמון. בסוף אתה רוצה להרגיש בטוח בעצמך ולא להסתמך כל פעם על אנשים חיצוניים — לפעמים אתה מגיע למקום ואולי המדריכים שם לא הכי מקצועיים. אז הכי חשוב לדעת איך לסדר לעצמך את הציוד, איך יהיה לך נוח, ומה לעשות במקרה שמשהו לא עובד. פשוט הרגשה של נוחות במים. היומן: 6 צלילות · 3:05 שעות מתחת למים · עד 26 מ׳ · Sairee Reef ×2, Japanese Gardens, White Rock, Chumphon Pinnacle, HTMS Suphairin 313. ב־20 במאי אין אף צלילה ביומן — זה היום של העזרה הראשונה והתיאוריה. את קורס ההצלה ואת העזרה הראשונה העביר Rotem, ושתי התעודות רשומות על שמו.

▶▶▶

אחרי קורס ההצלה היו לי בערך עשרים צלילות. חלק מהצלילות של הקורס — אלה שלא בבריכה — נחשבות, ואפשר לרשום אותן בלוגבוק. והייתי צריך להגיע לארבעים. צללתי בין שתיים לארבע פעמים ביום, יותר לכיוון הארבע, כי ממש רציתי לסיים עם זה כמה שיותר מהר. יצא בערך עשרים צלילות בשישה ימים, מה־24 עד ה־29. את הדייבמאסטר התחלתי ב־30. אחרי קורס ההצלה הרגשתי הרבה יותר בתוך המים, אז גם נהניתי הרבה יותר וגם היו לי הרבה יותר דגשים עם עצמי שידעתי לעבוד עליהם. איך לצוף בצורה יותר טובה, איך לנשום יותר טוב. את רובם ביקשתי ושאלתי את המדריכים בעצמי, כדי להשתפר ולהתמקצע כמה שיותר. כל המטרה שלי בשבוע הזה הייתה לעבוד על צריכת האוויר, ולאט לאט באמת הצלחתי לשפר אותה — עם הדגשים והטיפים שהמדריכים נתנו לי. בשבוע הזה גם הגעתי לכמה מהאתרים הכי יפים באזור, שניים מהם Chumphon ו־Southwest. ראיתי שם להקות ממש גדולות של דגים, והיו לי כמה ימים עם ראות ממש טובה וכמעט בלי זרמים. ממש הצלחתי ליהנות מהצלילה. היומן: 18 צלילות בשישה ימים · 14:06 שעות מתחת למים · עד 24 מ׳ · White Rock ×5, Southwest Pinnacle ×2, Japanese Gardens ×2, Twins, Hin Pee Wee, No Name Pinnacle, Sairee Reef, Chumphon Pinnacle, Junkyard, Aow Leuk, HTMS Sattakut 742, Red Rock

▶▶▶▶▶▶▶

הקורס מחולק לשני חלקים עיקריים. החלק הראשון הוא למידה עם שוהם, המדריך שהוא גם המנהל של המועדון. הבוקר מתחיל בשיעור תיאוריה שקשור לצלילה, בערך שלוש-ארבע שעות. אחרי זה הפסקת צהריים, ואז תרגילים בבריכה או בים שצריך בשביל הדייבמאסטר. הימים מתחילים באזור תשע ונגמרים באזור חמש. כמה זמן זה לוקח משתנה מקבוצה לקבוצה — הממוצע, אם יש כמה אנשים, הוא שבועיים. לי זה לקח שבוע כי הייתי איתו אחד על אחד, אז פשוט סידרנו את זה שנעשה יותר דברים ביום. את כל התיאוריה, כולל Science of Diving, עשיתי איתו. היה לי קצת קשה עם שיעורי התיאוריה, אבל הם נעשו באווירה ממש כיפית — בחלק מהימים אפילו הלכנו לעשות אותם בבית קפה. המטרה של המדריך שמעביר את זה היא לתת לך כמה שיותר מידע ולחבר אותו כמה שיותר לתרחישים אמיתיים ולדברים אמיתיים שקורים בצלילה, ושוהם העביר את זה בצורה ממש ממש מקצועית. החלק השני הוא ממש כמו התמחות. אתה מצטרף לקבוצות של אנשים שעושים כוכב ראשון ושני, עוזר למדריכים בכל מה שהם צריכים, ורואה ומנסה ללמוד מהטעויות של אחרים. זה השלב הכי מלמד והכי כיף שיש. אתה מבין איך המדריכים חושבים ואיך הם מלמדים את הקבוצות, ומתחבר אליהם הרבה יותר. ואתה גם מבין איך נראה הצולל הממוצע שעושה קורס — איך לפתור לו בעיות, איך לתת לו טיפים. אם אתה רוצה לעבוד בזה בעתיד, שם אתה מתחיל לשים לב לדברים הקטנים האלה ומקבל כלים להתמודד עם טעויות. ואז יש את החלק שבו מתכוננים למבחן. המבחן הוא להוביל יום צלילות כיף שלם, כי בתאילנד מי שלוקח לצלילות כיף זה הדייבמאסטרים. יום כזה נראה ככה: נפגשים במועדון באזור שש וחצי, בודקים ומתאימים את כל הציוד. בערך בשבע עולים על סירה קטנה שמעבירה אותנו לסירה הגדולה, ומשם שתי צלילות. חוזרים, ובאזור שתים־עשרה וחצי אותו דבר שוב — סירה קטנה לסירה הגדולה, ועוד שתי צלילות. מה שבודקים במבחן, והכי חשוב, זה איך אתה עושה תדריך בטיחות לפני הצלילה. סימני ידיים, אם יש זרמים, איך הראות, איך להתנהל במים. אתה בעצם נותן שפה משותפת בין מי שמוביל את הקבוצה לחבר'ה שאיתו, נותן להם ביטחון ומראה להם שהם בידיים בטוחות — ואם יש פחד או חשש, מנסה להוריד את זה כמה שיותר. זה המקום שבו מראים כמה אתה מקצועי. אחר כך, במהלך הצלילה, המדריכים שבוחנים אותך עושים לך כל מיני תרחישים ובעיות שאתה צריך לפתור. ובסוף יש את החלק שאחרי הצלילה — תחקיר של מה היה, מה אפשר לשפר, מה לשמר, מה ראינו, ואם היו להם שאלות. תמיד היו כל מיני דגים שהם לא הבינו מה זה. כמה זמן כל זה לוקח תלוי בקצב שאתה רוצה. החלק השני לוקח בממוצע שבועיים, וככה עשיתי אותו — כל יום לצלול מלא ולהצטרף לכמה צוותים. אפשר גם למתוח את זה על יותר זמן ולעשות דברים אחרים במקביל. אני ממש נהניתי מהלמידה, וזה גם מה שחיפשתי: לצלול יותר טוב, לראות איך אני יכול להתקדם, לרדת יותר לעומק, לשמוע על דברים חדשים שאפשר לעשות, ולקבל כמה שיותר ביטחון במים. היומן: 35 צלילות · 24:30 שעות מתחת למים · עד 29 מ׳ · שבעה־עשר אתרים, הכי הרבה White Rock ×6, Twins ×3, Aow Leuk ×3, Chumphon Pinnacle ×3 ו־HTMS Sattakut 742 ×3 מה שיצא מזה בתעודות. הדייבמאסטר הוא לא תעודה אחת. איתו הגיעו Science of Diving, המבחן המקצועי, ו־Snorkel Instructor — דייבמאסטר פעיל רשאי להדריך ולהסמיך את תוכנית השנורקלינג. ובדרך נצברו גם רמות ההכרה שמגיעות מאליהן ולא לומדים אותן: Specialty Diver, Advanced Specialty Diver ו־Master Diver, שהיא הרמה הגבוהה ביותר בצלילה הספורטיבית. חלק מהן רשומות ב־2 וב־3 ביולי, אחרי שכבר עזבתי את האי. זה לא משהו שעשיתי שם — זה רק הפער בין מתי שמסיימים לבין מתי שמאשרים הכול.

▶▶▶▶▶▶

לא הייתי בטוח שאספיק לעשות את זה לפני, בגלל שהיה לי לוח זמנים די קצר — זו גם הסיבה שעשיתי את הדייבמאסטר עצמו ממש ממש מהר. אמרתי שרק אם אספיק לסיים אותו, אז אעשה את קורס העומק והספינות הטרופות. בעומק ירדנו ל־31 מטר. אתה ממש יכול לשים לב שהצבעים מתחילים להיעלם ונהיים הרבה יותר אפורים, ושצריכת האוויר ממש ממש עולה. בקורס הספינות צללתי בשתי ספינות שיש מסביב ל־Koh Tao, וזה היה הקורס הכי מעניין שהצלחתי לעשות בתקופה שהייתי שם. מלמדים אותך איך לנווט בתוך ספינה. אתה מנווט עם חבל: איך לקשור אותו לחפצים בספינה כדי שיישאר מעוגן, ואיך אתה מתקדם איתו. וגם כל העניין של האיזון נהיה הרבה יותר קריטי — אתה צריך ממש להיות מאוזן כדי לא להרים חול, כדי שתהיה לך ראות טובה בתוך הספינה. את שני הקורסים עשיתי ביחד, וזה מה שמאפשר לרדת יותר עמוק ולחקור את הספינה יותר. הספינות בקו טאו יחסית עמוקות — מתחילות באזור 20 עד 25 מטר ומגיעות לאזור ה־30 — אז אתה רוצה שיהיה לך את העומק כדי לחקור את הפנים שלהן בנוח. עשיתי את הקורס עם עוד מישהי שעשתה דייבמאסטר קצת לפניי ונשארה שם עוד קצת זמן. את הקורס העבירה לנו ילי, אחת המדריכות במועדון, סופר מקצועית. היומן: 6 צלילות · 5:05 שעות מתחת למים · 31 מ׳, הצלילה הכי עמוקה שלי · HTMS Sattakut 742 ×3, HTMS Suphairin 313, Shark Bay, Southwest Pinnacle

▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶

כל מי שמסיים דייבמאסטר, בכל העולם, עובר מסורת שקוראים לה Snorkel Test. מדברים איתך עליו מהיום הראשון. מספרים סיפורים, מבטיחים משחקים ומשכנעים אותך שזה ערב בלתי נשכח — אז חיכיתי לו. בתקופה שהייתי שם היינו ארבעה שסיימו בהפרש של בערך שלושה שבועות, כולנו התחלנו בזמנים שונים. חלק מהם נשארו אחרי וגם עבדו כדייב מאסטרים, וכולם חיכו כדי שנעשה את הטקס ביחד — יותר אנשים, אווירה אחרת. מעמידים אותך מול כל העובדים, כל הקהל וכל החברים שגרים שם, ועושים משחקי חברה עם שתייה ומשימות. צריך גם לחשוב על רעיון קבוצתי לתחפושת. אנחנו התחפשנו לשלושה אתרי צלילה — Red Rock, Green Rock ו־White Rock — ואחד מאיתנו התחפש לחוקר האיטלקי שגילה אותם. עד אז כבר היינו חבורה טובה, גם הדייב מאסטרים וגם המדריכים, וזה מה שעשה את הערב. ולאט לאט אני מתחיל להרגיש את העצב שאני עוזב את המקום הזה.

▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶

אחרי כל הקורסים — גם קורס העומק וגם הספינות הטרופות — נשאר לי יום אחד לצלול בכיף. צללתי עם נועה, שסיימנו את הדייבמאסטר ביחד. בגלל ששנינו דייבמאסטרים, מותר לנו לצלול בצמד. כלומר אנחנו יכולים ללכת לצלול ביחד בלי מדריך, בקצב שלנו ובכיף שלנו, כי יש לנו את הידע בשביל זה. ובעיקרון אנחנו גם יכולים כבר להתחיל לעבוד בתור דייבמאסטרים אם בא לנו. כל החודש וחצי צללתי במסגרת: או אחראי על קבוצה, או עוזר למדריך שאחראי על קבוצה, או בתוך קורס. ופתאום פשוט לרדת למים שניים שיודעים מה הם עושים, בלי לעשות בייביסיטר אחד לשני. זה היה שווה כל רגע. היומן: 2 צלילות · 1:50 שעות מתחת למים · עד 28 מ׳ · Chumphon Pinnacle ×2. שתיהן מאומתות על שמי — זה מה שהתעודה משנה.

▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶▶